# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/44/

וזה בחינת (במדבר ח, ב): "בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", כי הנשמה קרויה נר, כמו שכתוב (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן", ועקר שרש הנשמה הוא בחינת רצון [כמובא בהלכות ערב (הלכה ג')], ועל־כן נקראת 'נפש', לשון 'רצון'. ועל־כן נקראת 'נר', כי תקף הרצון הוא כמו נר דולק, בבחינת (שיר־השירים ח, ו): "כי עזה כמות אהבה" וכו', שהוא תקף הרצון והאהבה וההשתוקקות להשם־יתברך, ומבאר שם: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" וכו', כי תקף האהבה והרצון להשם־יתברך בוער כמו רשפי אש שלהבת יה, שממנו נדלקין כל הנרות הקדושים, בבחינת: 'לאנהרא בוצינין לאדלקא שרגין' (זהר בראשית מה.), שזהו בחינת אור הנשמה שקרויה 'נר ה'' - שנדלקת ומאירה על־ידי תקף הרצון דקדשה הבוער להשם־ יתברך ברשפי אש שלהבת יה.

ועקר אור ונר הנשמה הוא - שצריכין להאיר בכל מיני תקף החשך וצלמות, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה לזה העולם להתלבש בגוף גשמי ועכור כזה, כי גשמיות הגוף והעולם הזה נקרא חשך, ומעצם החשך לא היה אפשר להתקים, ועל־ כן המלאכים כשירדו לזה העולם נכשלו מאד מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בראשית לז.), רק הנשמה נמשכת ממקום גבה מאד, מרצון העליון, על־כן יש לה כח, אם תרצה - לעמד במלחמה זאת, כי אם תתגבר לאחז בשרשה שהוא בחינת רצון, דהינו שלעולם לא תניח את הרצון הטוב בכל מה שיעבר עליו, על־ידי־זה תוכל להתגבר לעולם נגד חשכת הגוף והעולם הזה, כי תקף הרצון הוא בחינת אור ונר שמאיר להאדם בכל מיני חשך וצלמות, בבחינת (תהלים יח, כט): "כי אתה תאיר נרי, ה' אלהי יגיה חשכי", ועל־ידי־זה (שם פסוק ל): "כי בך ארץ גדוד, ובאלקי אדלג שור" - שאוכל להתגבר נגד כל הגדודים והחילות וחומות ברזל הרוצים להפסיק, חס ושלום, ביני ובין אבי שבשמים, כי איך שהוא, לבי בוער עדין ברשפי אש שלהבת יה להשם־יתברך אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה וכו'. וזה (שם קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר" וכו', וכתיב (מיכה ז, ח): "אל תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי". והכל על־ידי תקף הרצון, שהוא עקר קדשת הנשמה בשרשה שנקראת בשביל זה 'נר', כי היא מאירה כמו נר ממש שמאיר בכל מיני חשך.

וזה בחינת 'שבעת הנרות', כי הנשמה כלולה מכל השבע מדות, כידוע. ויש שבעה מדות בקדשה שהם כלל הכל, ואת זה לעמת זה יש שבע מדות רעות, שזה בחינת (בראשית מא, כו-כז): "שבע פרות הטובות ושבע פרות הרעות" וכו', בחינת שבעה ימי טוב ושבעה ימי רע, והאדם בא לזה העולם בשביל להתנסות בזה - שיעבר עליו כמה מיני חשך הכלולים בשבעה, שהם בחינת שבע מדורי גיהנם שהאדם נענש בהם, חס ושלום, כשלא עמד בנסיון ונכשל בהם, שזה בחינת (דניאל ד, יג): "ושבעה עדנין יחלפון עלוהי", ובפרט מי שרוצה להתחיל לכנס בעבודת ה' ולהתקרב באיזה התקרבות להשם־יתברך, שכל מי שחותר ועוסק לנתק עצמו מהרע ולהתקרב אל הטוב, כמו כן מתגרים ומתגברים בו יותר ויותר, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו', וכמו שכתוב (תהלים קמב, ד): "בארח זו אהלך טמנו פח לי". ועל זה צעק דוד (שם סט, ג): "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד" וכו', וכתיב (שם פח, ז): "שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות" וכו', וכן הרבה. ועל כל זה עקר העצה והתחבולה הוא התגברות הרצון דקדשה, שכשהאדם מתחזק, איך שהוא, איך שהוא, בכל מה שעובר עליו - לבלי להניח את הרצון דקדשה, ולהתחיל בכל יום מחדש ברצונות חזקים חדשים להשם־יתברך וכו', אזי הרצון דקדשה שהוא עקר קדשת הנשמה כנ"ל מאיר לו כמו נר ממש, שמאיר בכל מיני חשך שבעולם.

ועל־כן הם בחינת 'שבעת הנרות', כי צריכין להאיר בכל מיני חשך שכלולים בשבעה, שמשם כל הנפילות שבעולם, חס ושלום, בבחינת (משלי כד, טז): "כי שבע יפל צדיק וקם". כי כל אחד מישראל נקרא צדיק, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך [ישראל] כלם צדיקים", ובפרט מי שרוצה להתקרב אליו יתברך, ובהכרח שיעבר עליו כמה וכמה מיני חשך כמעט בלי שעור, וכל קיומו בכל מיני נפילות, חס ושלום, הוא על־ידי הרצון שנקרא 'נר ה'' שכלול מבחינת שבעת הנרות, שמאיר בכל המדות הכלולים בשבעה, לעלות מכל הנפילות מחשך לאור גדול, בבחינת: "כי שבע יפל צדיק וקם", שיזכה לעסק בתורה שהיא בחינת (משלי ט, א): "חצבה עמודיה שבעה", ובתפלה שהיא בחינת (תהלים קיט, קסד): "שבע ביום הללתיך".

אבל אי אפשר לזכות לזה כי אם על־ידי שמקשרים עצמו לצדיקי אמת, שהם כלולים בבחינת משה שנסתלק ברעוא דרעוין, ברצון שברצונות, שהוא עומד בין שמד לרצון ועושה גרים ובעלי תשובה בעולם, כי מעלה אותם משמד לרצון, כי רק הוא מאיר ומכניס תקף הרצון דקדשה בכל אחד ואחד, אפלו אם נפל, חס ושלום, למקום שנפל - הוא מכניס בו גם כן שיתגבר בתקף הרצון הטוב, ועל־ידי־זה הוא מעלהו משמד לרצון וכנ"ל.

וזהו (במדבר ח, ב): בהעלתך את הנרת - כשתרצה להדליק ולהעלות את הנרות הקדושות - שהם בחינת נפשות ישראל, שיבערו להשם־יתברך ונרם יהיה הולך ומאיר בכל מיני חשך כנ"ל. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - "פני המנורה" זה בחינת הצדיק שהוא בחינת משה שהוא בחינת "פני המנורה" שכל המנורה הטהורה שהם כלל נשמות ישראל מאירים ממנו, כי הוא שרש כלם, ועל־כן נקרא "פני המנורה", כי פנים לשון רצון, כמו שכתוב שם בהתורה 'ואת הערבים' הנ"ל (באות ח).

ועל־כן הזהיר את הכהנים שהם בחינת הזקנים דקדשה העוסקים להעלות נפשות ישראל לבחינת (ישעיה סא, ו) "ואתם כהני ה' תקראו" וכנ"ל - שיכונו תמיד להעלות ולקשר את 'שבעת הנרות' שהם כלל הנשמות הכלולים בשבע כתות (מדרש שוחר־ טוב יא). וכל נשמה ונשמה כלולה משבע מדות וכנ"ל, שיעלה ויקשר כלם אל מול פני המנורה - שהוא הצדיק בחינת משה - שמכניס תקף הרצון דקדשה בלב כל אחד לבל יניח את הרצון הטוב לעולם, ועל־ידי־זה יעלו וידליקו ויאירו ושום חשך לא יוכל להחשיך להם, כי נרם לא תכבה, כי מקשרים בהצדיק בחינת משה, שהוא בחינת משיח, שנאמר עליו (ברכות ההפטרה): 'כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד'.