# מה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/45/

ועל־כן נסמך פרשת הדלקת נרות המנורה לחנכת המשכן בפרשה זאת, וכן בפרשת תצוה (שמות כז, כ) שנסמכה מיד אחר כל מעשה המשכן וכליו הנאמר בפרשת תרומה, ואחר־כך מתחיל תכף במצות הדלקת נרות המנורה, ואינו מדבר עדין משום קרבנות רק מנרות המנורה, וכמבאר במדרשים ענין זה לענין גדלת מעשה המנורה ונרותיה (במדבר רבה טו, ג). כי עקר כלל המשכן היה לתקן חטא העגל שהוא עבודה־זרה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מח, ה), וכלל המשכן הוא בחינת צדקה, בחינת (שמות כה, ב): "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", כי צדקה מתקן פגם הזקנים הפגומים וכו', ומגביר הרצון דקדשה הנמשך על־ידי הזקנים שבקדשה כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי משה ראה גדל התגרות השטן, שיש לו כח כל־כך להתגרות בהאדם בזה העולם, עד אשר אחר שהוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וקרע להם את הים וכו', ונתן להם את התורה בקולות וברקים וכו', ובהתגלות אלקות נורא ומרעיד כזה וכו' וכו', ואף־על־פי־כן אחר כל אלה הכשילם על־ידי הערב־ רב בפגם עבודה־זרה של העגל שהוא בחינת שמד, על־כן כשנתרצה להם השם־יתברך בארבעים ימי רצון האחרונים מאלול עד יום כפור - צוה להם לעשות משכן, וכלל המשכן הוא בחינת נדבת לב - צדקה, כדי לחזק את הרצון דקדשה. כי בהמשכן ובית המקדש היו כל הקרבנות שבאו לרצון, כמו שכתוב (ויקרא יט, ה): "לרצנכם תזבחהו". ועל־כן מזכיר בתחלה תכף ומיד פרשת המנורה בפרשת תצוה ובפרשת בהעלותך כנ"ל, כי זה העקר, שצריכין להגביר הרצון בתקף גדול כל־כך, עד שיאיר לעולם ולא יפסק בכל מיני חשך שעוברים על כל אדם כפי מה שהוא, שזהו בחינת מעשה המנורה כנ"ל, בחינת (שמות כז, כ): "להעלת נר תמיד" וכנ"ל.

וזה נעשה בכל אדם ובכל זמן בכל דור ודור, שבכל מה שעובר על האדם - עקר תקונו על־ידי תקף הרצון כנ"ל, שעל־ידי־זה מעלים הכל משמד לרצון כנ"ל.

כי עקר בחינת עבודה־זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה, מה שהשטן והבעל־דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות, ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון, ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, מחמת שרואה שעתה נתמעטה פרנסתו, ויש שיש לו ממון הרבה אבל מתאוה יותר ויותר וכו', וכל זה נמשך מבחינת כפירות ברצון והשגחה, שהם בחינת שמד ועבודה־זרה, כי כל העבודות זרות תחובים בממון, כמו שכתוב בהתורה 'צוית צדק' וכו' (סימן כג).

והתקון לזה - בחינת מעשה המשכן, בחינת צדקה לעניים הגונים וכשרים באמת, כי ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן (שבת מט:), וכל עסקי המשא ומתן והמלאכות כלולים בל"ט מלאכות, וצריך כל אחד להרבות בצדקה ולכון להמשיך על עצמו קדשת המשכן שעשה משה, שעשאו בתקונים כאלה, לתקן לדורות חטא העגל שהוא עבודה־זרה, בחינת תאות ממון, כי בהמשכן כלול כל הגונין עלאין המלבשין בכסף וזהב ונחשת ותכלת וארגמן וכו', שבשרשם הם גבוהים מאד, כי הם עקר גדלת הבורא יתברך, כמו שכתוב במקום אחר (סימן כה), אך למטה נפלו מאד, עד שרב התרחקות בני האדם מהשם־יתברך הוא על־ידי טרדת הממון והחפצים, שכלם כלולים בכסף וזהב ונחשת ותכלת וכו'. ומי שמקשר עצמו לצדיקי הדור האמתיים, בחינת משה, ומרבים בצדקה דקדשה לשמים ולא להתפאר, על־ידי־זה זוכים שמאיר בהם הארת הרצון מבחינת משה, עד שיאיר להם בכל מיני חשך לעלות משם כנ"ל.

כי המשכן נעשה בקדשה כזאת שאפלו בחרבנו יגן על ישראל בבחינת (שמות לח, כא): "אלה פקודי המשכן, משכן" - 'משכן בבנינו ומשכן בחרבניה' (סימן יא), בבחינת (במדבר כד, ה): "מה טבו אהלך יעקב משכנתיך ישראל", ודרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): 'אפלו כשהם חרבים - מגנים על ישראל'. ובשביל זה הקימו את המשכן בכל פעם ופרקוהו בעצמן, ונסעו עמו ממקום למקום במדבר חשך ואפלה, מקום נחש שרף ועקרב וכו', ואחר־כך חזרו והקימוהו וכו', להורות לדורות, שאפלו כשהמשכן יהיה נפרק וחרוב - יגן עליהם, ואם יקשרו רצונם תמיד בקדשת המשכן ובית המקדש וכליו, והכל בכח הצדיקי אמת העוסקים בבנין המשכן בכל דור ודור, כמו שכתוב בהתורה 'אזמרה' וכו' (סימן רפב), על־ידי־ זה יוכלו לעבר בשלום בכל המדבריות, בכל מיני חשך וצלמות, אפלו כשעוברים, חס ושלום, במקום נחש ושרף ועקרב וצמאון וכו', שבכל מקומות אלו בהכרח שיעבר בהם הרוצה לגשת אל הקדש, בפרט מי שנכשל כבר במה שנכשל ורוצה לשוב, שבהכרח שיעבר באלו המקומות, בבחינת מה שאמר רבנו ז"ל על מאמר רבותינו ז"ל 'בהינו דעאל' וכו' (עין בהתורה 'רציצא' בסימן כז). ומכלם יצילנו ה' על־ידי תקף הרצון דקדשה שיזכה על־ידי התקשרות לצדיקי אמת וכנ"ל. ועל־כן הזכיר בתחלה מעשה המנורה אחר מעשה המשכן כנ"ל, כי מעשה המנורה ונרותיה הם עקר אור הרצון שהיה מאיר במשכן ובית המקדש כנ"ל, שעל־ידי־זה עולים מכל מיני חשך שבעולם, בבחינת (תהלים יח, כט): "כי אתה תאיר נרי" וכו', וכנ"ל.