# מו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/46/

ובשביל זה נתקשה משה מאד על מעשה המנורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כט.), וביותר מבאר במדרש רבה פרשת בהעלותך פרשה ט"ו (ד, י), מובא בילקוט־הראובני פרשת תרומה (עז), שנתקשה בה מאד, ואפלו כשהשם־יתברך גלה לו - חזר ושכח מעשיה כשירד, וחזר ועלה ושאל, ופרש לו, וחזר ושכח, וכן כמה פעמים, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה' וכו', ומיד עשה אותה בצלאל. התחיל תמה ואמר: 'אני, כמה פעמים הראה לי הקדוש־ברוך־הוא ונתקשיתי לעשותה, ואתה שלא ראית עשית מדעתך, בצלאל, בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש־ ברוך־הוא עשיתה?', עד כאן לשונו.

וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, איך יתכן שמשה לא ידע ונתקשה כמה פעמים על עשיתה, ובצלאל עשה אותה מיד. ואם מחמת שהיה עומד בצל אל כשהראה הקדוש־ברוך־הוא למשה עשיתה, הלא משה בעצמו בודאי עמד שמה, והשם־יתברך בעצמו למד עמו וגלה לו עשיתה פעם אחר פעם, ואף־על־פי־כן נתקשה כל־כך, ובצלאל שעמד רק מצדו בצל אל השיג לעשותה מיד, 'אם רבי לא שנה, חיא מנליה?' (ערובין צב.).

אך מה שאפשר להבין בזה מרחוק אנו מחיבים לחתר ולפרש דברי רבותינו ז"ל הקדושים העמקים מאד מאד, כי בודאי משה נתקשה מאד מאד כמה פעמים במעשה המנורה, שהוא בחינת לעשות כלי קדושה ונוראה כזאת, שיוכל להאיר על־ידה הארת הרצון דקדשה בכל ישראל, בכל אחד ואחד מישראל, בכל מה שיעבר עליו כל ימי חייו, שבכל מיני חשך ובכל מיני ירידות ונפילות שיעברו עליו - בכלם יתגבר בתקף הרצון שיאיר לו לעלות מכלם, כנ"ל.

כי בודאי קשה מאד להשיג השגת עשית כלי נפלאה כזאת, בפרט שכבר ראה משה בעיניו מה שנעשה בזה העולם, שאחרי כל האותות נוראות שעשה עם ישראל ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו', אחר־כך עשו מה שעשו וכנ"ל, והבין וראה, כמה וכמה קשה לעזר לבעל בחירה, על־כן לא היה יכול להשיג ולהכניס בדעתו עשית המנורה, שהיא בחינת הארת הרצון בתקונים נפלאים כאלה המרמזים בשבעה קני המנורה, ואחד עשר כפתורים, ותשעה פרחים, ועשרים ושנים גביעים - שכלם עולים ארבעים ותשעה, כנגד ארבעים ותשעה ימי הספירה שעברו על ישראל, ואחר־כך קבלו את התורה ביום החמשים, כמבאר כל זה בכונת האר"י ז"ל (שער הכונות פסח דרוש יב). ומובא, שהוא שרש התורה, בחינת שער החמשים שהוא שרש התורה (פרדס־רמונים, שער יג, פרק ז) שלא השיגו משה בחייו (ראש־השנה כא:), רק בעת הסתלקותו נסתלק לשם (לקוטי־תורה ואתחנן), כי שם הוא בחינת רצון העליון, בחינת רצון שברצונות, שמכניס תקף הרצון דקדשה בלב כל ישראל שיאיר להם בכל מיני חשך וכו' כנ"ל, ועל־כן נתקשה על זה מאד.

אבל בצלאל שהוא בחינת התלמיד ההגון, הבין וראה בצלאל, שמה שנתקשה משה כל־כך הוא מחמת עצם ענותנותו הגדולה, שהיה ענו מאד ולא רצה להחזיק טובה לנפשו, וכמבאר במקום אחר, ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך (דף קנג:). ועל־ כן נתקשה כל־כך, ולא הבין איך יעשה מנורה בתקונים כאלו, שיאיר הרצון לנצח וכו' כנ"ל, מחמת שהבין שהדבר תלוי בו, שצריך שיהיה נכלל כל־ כך ברצון העליון עד שיוכל להכניס הרצון לנצח בכל ישראל. והוא בענותנותו לא היה יכל להשיג שיהיה לו כח כזה, על־כן נתקשה מאד מאד על זה, אבל בצלאל תלמידו - הבין מרחוק גדלת רבו משה, שאדרבא, מחמת ענותנותו הגדולה כל־כך הוא נכלל בתכלית הבטול ברצון העליון, כי שם אי אפשר להכלל בשלמות כי אם על־ידי תכלית הענוה והבטול כמו משה. על־כן בצלאל, בחינת התלמיד - השיג מיד עשיתה, כי הוא אמר: אני בטוח בכחו של זקן, שהוא משה רבנו, שבודאי אעשה אותה ואגמר אותה כראוי, כי אני מאמין בכחו של רבי, שבודאי יגמר ויגמר ויכניס הארת הרצון בזה העולם עד שיאיר להם בכל מיני חשך, כי הצדיק האמת אינו יכול לידע מגדלת עצמו כל־ כך מגדל הבטול והענוה שלו כמו שיוכל להשיג מרחוק בחינת התלמיד, כי הבין שמחמת זה בעצמו שנתקשה כל־כך על עשיתה, שזה מחמת ענותנותו, על־ידי־זה דיקא יגמר התקון של המנורה הנ"ל שהוא הארת הרצון וכו' כנ"ל, ועל־כן בצלאל דיקא עשה אותה כראוי והכל בכחו של משה רבו, וכנ"ל.