# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/49/

וזה בחינת פסח ושבועות. כי בפסח התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, שאז יצאו מטמאת העכו"ם עובדי עבודה־זרה שהם בחינת שמד, להתקרב אליו יתברך לכלל ברצון העליון שזה בחינת פדיון העליון הכולל הנ"ל, כי גאלת מצרים בחינת פדיון, כמו שכתוב (דברים יג, ו): "והפדך מבית עבדים" וכו'.

אבל זה הפדיון הוא על־ידי בחינת 'רעוא דרעוין' שהוא בחינת 'שלשה עשר תקוני דיקנא', שזה זוכין רק בשבועות (פרי־עץ־חיים תפלה פרק ח), שהוא קבלת התורה שאז נתגירין ישראל, כמו שפרש רש"י (שמות כד, ו) שנכנסו בהזאה וטבילה כגר וכו'. ועל־כן אז בשבועות באמת נגלה כזקן מלא רחמים (מכילתא פרשת השירה ד), שהוא בחינת תקוני דיקנא (זהר נשא קלב.), שהמשיך משה אז, שהוא בחינת פדיון הנ"ל.

אבל בשעת יציאת מצרים, היה קשה להמשיך בחינת פדיון העליון הזה, על־כן היה קשה מאד יציאת מצרים, אשר מחמת זה מאן בתחלה משה בשליחותו, ואמר (שמות ד, יג): "שלח נא ביד תשלח", כי ידע שאין בכחו להמשיך בחינה הנ"ל בשלמות, ועל־כן בודאי יקלקלו אחר־כך ויהיה מה שיהיה.

ועקר הגאלה תהיה על־ידי משיח שהוא משה בעצמו, שדיקא אחר הסתלקותו נסתלק לשם וכו', ומתפשט בכל דור ודור בכל הצדיקי אמת (זהר עקב רעג.) שהם בחינת משיח (זהר בראשית כה: כז.), עד שיגמר הגאלה על־ידי בחינת פדיון העליון הנ"ל.

אך השם־יתברך הכריחו לילך לגאלם, והבטיחו שיהיה עמו, שיוכל גם עתה להמשיך הארה והמתקה הנ"ל וכו'. אבל גם זה היה העקר בשעת מתן תורה כנ"ל, אבל עתה בשעת יציאת מצרים שהוא קדם מתן תורה - היה קשה מאד להמשיך בחינת פדיון הנ"ל, אך השם־יתברך חמל עלינו והאיר עלינו הארה למעלה מהמדרגה שלא כסדר, שהוא בחינת פסח שפסח על סדר המדרגות וכו', כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים חג המצות פרק א), ומבאר בדברינו כמה פעמים (הלכות תפלין ו, יב; הלכות נפילת אפים ד, יא; ועוד), הינו שאף על־פי שלא זכו עדין על־ידי אתערותא דלתתא לבחינת פדיון הנ"ל, אף־על־פי־כן האיר עליהם מלמעלה הארה נפלאה שעל־ידי־זה נגאלו וכו'.

ועל־כן אנו מחיבין לאכל מצה, שהוא בחינת מן, בחינת (שמות טז, ד): "לחם מן השמים", בלי שום עשיה וטרדא כלל, בחינת (שם יב, לט): "וגם צדה לא עשו להם" שנאמר בפסוק "ויאפו את הבצק וכו' עגת מצות" וכו'.