# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/51/

וזה בחינת קרבן תודה שהוא יקר וחשוב מכל הקרבנות, שכלם בטלים חוץ מקרבן תודה (ויקרא רבה ט, יד) - שהיה בו חמץ ומצה וכו', כי תודה הוא כשיוצאין מהצרה והדינים, שהוא על־ידי בחינת פדיון הנ"ל, ואז מביאין חמץ ומצה, בתחלה שלשה מיני מצה ואחר־כך "על חלת לחם חמץ" (ויקרא ז, יג). כי העקר ההתחלה בכלל ובפרט הוא בחינת מצה, שאין צריכין לעשות כלל, בחינת (שמות יב, לט): "וגם צדה לא עשו להם" וכו', ואחר־כך עושין איזה עסק וכו', שזה בחינת (אבות ב, ב): "טוב תורה עם דרך ארץ", אבל העקר הוא התורה, בחינת (מכילתא בשלח כ): 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', שהוא בחינת מצה, וגם בהתורה ומצוות בעצמן צריכין שתי בחינות הנ"ל, כי אין צריכין לעשות כלל, כי מה אנו וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, ב): 'לא עליך המלאכה לגמר', כי העקר הוא הרצון וכו', אך אחר־כך עושין. וסוד זה בשלמות יתגלה רק לעתיד לבוא, שזהו בחינת תודה שישאר לעתיד וכו', כי הכל יתבטל ולא ישאר כי אם תודה הודאה - להודות לשמו יתברך תמיד שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים ובחר אותנו עם מן העמים לעם סגלה וכו'.