# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/6/

וזה בחינת ברכת התורה שהזהירו רבותינו ז"ל על זה מאד (נדרים פא.), וכמו שכתוב גם בשלחן ערוך (ארח חיים סימן מז סעיף א): 'ברכת התורה צריך לזהר בה מאד'. כי עקר ברכת התורה הוא לברך את השם־יתברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וזה בחינת סגלה ומקיף שאי אפשר להשיג (כמו שכתוב בהתורה 'עתיקא' סימן כא לקוטי א'). והוא בבחינת סוד הנ"ל, שהוא בחינת הנקדה הקדושה הכלולה מכל הנקדות שבישראל, שהוא בחינת משה שעומד בין הסטרא אחרא והקדשה - שהוא בין השבעים עממין ובין קדשת ישראל, שזהו בחינת בין שמד לרצון, שעל־ידי־זה עוסק לגיר גרים להעלותם מבחינת שמד, שהוא הרע של השבעים אמות, ולהכניסם לקדשת ישראל שהוא בחינת רצון, ושם סוד ההבדלה בין קדש לחל, בין ישראל לעמים. וכל אחד מישראל צריך להודות על חלקו בכל יום, שזכה לצאת משמד לרצון, מזהמת העכו"ם לקדשת ישראל, כי על־ידי ההודאה לשמו יתברך מעורר נקדתו הטובה שתהיה נכללת בשמו יתברך שהוא רצונו, כנ"ל.