# סג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/63/

וזה בחינת מה שאומרים בכל יום אחר ברכת התורה משנת 'אלו דברים שאין להם שעור, הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה' (פאה א, א). כי כבר מבאר, שעקר הוא הרצון וכו', שעל־ידי־זה זוכין לתורה וכו' וכל טוב, ועין בדברינו בהלכות ערב (הלכה ג') מה שדברנו בזה, וכבר השיחה הקדושה נדפסת בספורי מעשיות (שיחות הר"ן סימן נא), מענין מעלת הרצון שהוא העקר. וזה בחינת אלו הדברים שאין להם שעור, כי כלם הם בחינת מצוות, שזוכין על־ידם להארת הרצון, ועל־כן אין להם שעור, כי הרצון דקדשה אין לו שעור, כי הוא מועיל בכל דרגא ודרגא, בכל אדם שבעולם, כי אפלו מי שהוא במדרגה פחותה מאד מאד - מועיל לו גם כן הרצון הטוב, כי על־ידי הרצון הטוב הכל יכולין להעלות וכנ"ל. וכן להפך, אפלו מי שהוא במדרגה עליונה מאד, הוא צריך גם כן לרצון - להתחזק ברצון חדש יותר ויותר אליו יתברך, כי "לגדלתו אין חקר" (תהלים קמה, ג). ועל־כן הרצון הוא בבחינת אין שעור וכו', וצריכין תמיד בכל יום ויום להתגבר ברצונות חזקים חדשים להשם־יתברך, וכמו שכתבנו מזה הרבה שם בהלכות ערב הנ"ל, ובמקום אחר (שיחות הר"ן סימן נא).

וזה בחינת הדברים הנ"ל שאין להם שעור, שהם 'הפאה והבכורים', שהם בחינת צדקה שנותנין מהתבואה ושבעת מינים להכהן ולעניים, שעל־ידי־זה זוכין לרצון, להכניע מצח הנחש ולהגביר הארת מצח הרצון וכו' כנ"ל, כי פאה ובכורים צריכין לתן תכף בההתחלה של התבואה, כי פאה נותנין בעת הקציר תכף, וכן בכורים נותנין תכף כשמתחיל הפרי להתבכר, וזה בחינת התחלת הצדקה שיקרה מאד, שעל־ידי־זה זוכין לרצון, כמבאר שם בהתורה 'ואת הערבים' הנ"ל. כי התבואה והפרות צריכין לתקנם ביותר מחטא אדם הראשון שנאחז ביותר בעבודת האדמה, כמו שכתוב (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" וכו', שמשם באים כל יגיעת הל"ט מלאכות שצריכין להתיגע ולטרח בהם קדם שמבררין התבואה והפרות, שעקרם הם בעבודת האדמה שהם מונעים גדולים מעבודת ה', כמבאר בתחלת התורה הנ"ל, שעקר התקון הוא על־ידי צדקה שמכניע מצח הנחש, בחינת זהמת הנחש, ומגביר בחינת הרצון וכו', שעל־ידי־זה יוצאין לחרות משעבוד הל"ט מלאכות שנאחזין ביותר בעבודת האדמה וכנ"ל. ועל־כן צותה התורה שתכף כשקוצרין התבואה יתנו פאה לעניים, כדי לטהר התבואה היוצאת מן האדמה מזהמת הנחש הנ"ל, ולהמשיך עליו בחינת הארת הרצון, שעקרו נמשך על־ידי צדקה.

וכן בכורים צריכין לתן תכף כשמתחיל הפרי להתבכר, גם כן מטעם הנ"ל. ובכורים הם יקרים עוד יותר, כי מביאים אותם לבית המקדש ששם עקר הארת פני ה', בחינת רצון העליון שהוא בחינת 'פנים', כמו שכתוב שם. ועקרם מביאין אותם בשבועות שהוא יום הבכורים, כי בשבועות הוא קבלת התורה שעקרה על־ידי הרצון כנ"ל, ועל־כן בשבועות 'נדמה להם כזקן', בחינת (ישעיה ט, יד): "זקן נשוא פנים", בחינת רצון וכו', כמו שכתוב שם. נמצא, שפאה ובכורים הם בחינת צדקה שנותנין בהתחלת תקון התבואה, כדי לזכות לרצון וכו', כנ"ל. ועל־כן אין להם שעור, כי הרצון אין לו שעור, כנ"ל.

וזה בחינת 'והראיון', שהוא מצות "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך" וכו' (דברים טז, טז), דהינו בשלש רגלים שהם בחינת מקראי קדש, שקוראים ומגלים את הרצון וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל (אות ו'). ועל־כן צריכין אז לעלות ולראות בבית המקדש את פני ה', לקבל שם הארת הרצון, שהוא בחינת פני ה' המאיר בבית המקדש ביותר, ועל־כן גם הראיון אין לו שעור, כי הרצון אין לו שעור כנ"ל.

וזהו 'וגמילות חסדים', שהוא כלל כל הצדקות שכלולים בגמילות חסדים, שעקרה בשביל הרצון, ועל־כן אין לו שעור כנ"ל. וכל זה הוא בשביל לזכות לקבלת התורה מחדש בכל יום, וזהו 'ותלמוד תורה' שאין לו גם כן שעור, כי עקר קבלת התורה על־ידי שלמות הרצון כנ"ל שאין לו שעור כנ"ל.

ועל־כן אומרים משנה זאת בכל יום אחר ברכת התורה, כי בכל יום צריכין להמשיך על עצמו בחינת קבלת התורה מחדש, כמו שכתוב (שמות יט, א): "ביום הזה באו מדבר סיני", ופרש רש"י: 'שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאלו היום אתה עומד על הר סיני' וכו', וכמו שאמרו (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום" - 'בכל יום יהיה דומה בעיניך כחדשים' (ספרי ואתחנן ח), וכן הרבה. ועל־כן מברכין בכל יום ברכת התורה ואומרים: 'ברוך אתה ה' נותן התורה', כי הוא יתברך נותן לנו התורה בכל יום מחדש, ועקרו על־ידי התחדשות הרצון שצריכין לחדשו בכל יום מחדש, כמו שאמר שם אדמו"ר ז"ל בשיחה הנ"ל (שיחות הר"ן סימן נא) שאין אדם דומה לחברו ואין יום דומה לחברו בענין התחדשות הרצון, נמצא, שבכל יום ויום, בפרט בבקר שמתחדשת הנשמה, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים" וכו' - צריכין להתחזק ברצון חדש דקדשה, שזהו עקר בחינת קבלת התורה בכל יום, שעל זה מברכין ברכת התורה כנ"ל. ועל־כן אומרים אז משנה זאת שהיא 'אלו דברים שאין להם שעור', שהוא בחינת הארת הרצון שאין לו שעור כנ"ל, כי זה עקר בחינת קבלת התורה בכל יום מחדש, כנ"ל.