# סז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/67/

כי בודאי כשזוכין על־ידי הפדיון הנ"ל לעלות משמד לרצון וכו' ולהמשיך הארת הרצון בעולם, שעל־ידי־זה עקר התשובה, בחינת עשית גרים וכו', בודאי אז ממילא נתתקן הכל גם בגשמיות, כמו שכתב (סימן יד) על (בבא־בתרא עד.): 'ושקליה לסלתאי ואנחיה בכותא דרקיע' וכו' (ולקחתי את הסל שלי ושמתי אותו בחלון הרקיע), שכשנתתקן ברוחניות וכו'. וכן בכמה מקומות, כמו בהתורה 'פתח רבי שמעון' (סימן ס'), שעל־ידי שמעוררין בני אדם מהשנה וכו' עד שנמשך יראה, שעל־ידי־זה נמשך עשירות מפלג וכו'. וכן בזאת התורה 'ואת הערבים', שעל־ידי הרצון וכו' עד "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו' (ישעיה סא, ה), רק שצריכין להמתין, כנ"ל.

כי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות לג:), ואף־על־פי־כן השם־יתברך עוזר בכל יום, כי 'אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:), אך עקר העזר מלמעלה הוא התחזקות הרצון, וכשהאדם מקבל הארת הרצון כראוי, ומכון ומכין לבו תמיד לקשר רצונו לרצונו יתברך, בבחינת: 'בטל רצונך מפני רצונו' וכו', ואינו מניח את הרצון הטוב - יהיה איך שיהיה, על־ידי־זה בודאי יתתקן הכל, כמו שהאריך בזה הרבה בכמה שיחות קדושות ורמזים בלי שעור. ועל־כן בהכרח שיתמהמה עד שיפעל הרצון לפעלתו וכו'.

ועל־כן צריך כל אחד לכון רצונו לקשר עצמו לבחינת משה וכו' הנ"ל, ובפרט להרבות בצדקה כל אחד ואחד, אפלו מי שמזונותיו מצמצמין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (גטין ז.), או לקנאת קנאת ה' צבאות שגם כן נחשב צדקה וכו' (סימן סה תנינא). והעקר לכון שתגיע הצדקה שלו לבחינת משה שעוסק בפדיון הנ"ל, באפן שיהיה נמשך הארת הרצון העליון בעולם, עד שיהיו נעשין מזה גרים, ולכון רצונו, שגם אליו יגיע הרצון הנ"ל, ובודאי יגיע עליו ביותר מאחר שהוא המביא הצדקה והפדיון, כי 'אין הקדוש־ברוך־ הוא מקפח שכר כל בריה' (בבא קמא לח:), ואז ממילא יתתקן הכל כנ"ל. וגם מה שצריך להמתין קצת הוא טובה גדולה, כי אחר־כך תהיה הישועה בשלמות.

וזהו (שמות טו, כו): "אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", כי יש רופא שמרפא החולאת לפי שעה או לשנה וכו' ואחר־כך חוזר המחלה, אבל השם־יתברך רופא נאמן על־ידי הארת הרצון הנ"ל, שעל־ידי־זה יתקרב להשם־יתברך, ואז כשיתרפא לא ישוב עוד למחלה, בחינת: "כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

וזהו בחינת (ישעיה נד, יד): בצדקה תכונני רחקי מעשק וכו', ונסמך לזה מענין גרים, כמו שכתוב שם: הן גור יגור וכו' מי גר אתך עליך יפל. בצדקה תכונני - לשון קיום והעמדה לעולם, כמו שכתוב (משלי יב, יט): "שפת אמת תכון לעד", וכמו שכתוב (תהלים קיט, צ): "כוננת ארץ ותעמד" וכו', וכן הרבה וכנ"ל. רחקי מעשק - בחינת תאות ממון וכו' שהוא בחינת שמד וכו', כי לא תיראי - שיתבטלו היראות הנפולות, כי תזכה על־ידי הרצון הנמשך על־ידי הצדקה ליראה קדושה כנ"ל. וזהו הן גור יגור אפס מאותי - שהגרים שנתגירו בלעדיך רק מחמת גדלה וכבוד - אפס מאותי - כי לא יתקימו. מי גר אתך - בעניותך ובבזיונך וכו' ואף־על־פי־כן לא הניחו את הרצון, עליך יפל - כי הם יתקימו לנצח.

כי מתחלה מדבר שם מגאלה האחרונה השלמה שאין אחריה גלות, כמו שכתוב שם (ישעיה נד, ח): "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך וכו' וברחמים גדולים אקבצך", שכל אלו הרחמים גדולים, רחמים רבים, חסד עולם לנצח, הכל נמשך מרצון העליון על־ידי פדיון של בחינת משה הנ"ל, כמובן בכתבים. ועל־כן נסמך אחר־כך - בצדקה תכונני וכו' - כי עקר המשכת הרצון נמשך על־ידי צדקה שנותנין כנ"ל שתגיע להצדיק הנ"ל. ובשביל זה מביאין ממון, הינו צדקה, להצדיק על פדיון וכו', וכנ"ל.

וזהו (משלי יד, לד): "צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת", עין שם בגמרא (בבא בתרא י:), ומסקו שם החלוק בין ישראל לעובדי כוכבים, שישראל אינם מהרהרים אחר השם־יתברך והצדיק, כשאין נתמלא מבקשם תכף, ועל־ידי־זה הצדקה תרומם אותם וכנ"ל. אבל "חסד לאמים חטאת", דכל חסד לגרמיהו עבדין וכו', כי אינם מכונים רצונם להאמת וכו'. אבל ישראל הכשרים מכונים בצדקתם לרצון השם־יתברך וכנ"ל, ועל־כן "צדקה תרומם גוי", וחסד נמי כמו שמסקו שם בגמרא, כי על־ידי הצדקה שממשיך על־ידי הארת הרצון, על־ידי־זה נמשך חסד וכו', כמו שכתוב שם. אבל "ולאמים חטאת", מאחר שהם רוצים דוקא שיתמלא מבקשם תמיד, ואפלו אם נתמלא הוא לפי שעה כי הם 'תחלתם שלוה' וכו', אבל צדיקים וכל ישראל הנלוים אליהם 'תחלתם יסורים קצת וסופן שלוה', "כי אחרית לאיש שלום" (תהלים לז, לז) וכנ"ל.

ועל־כן נסמך פסוק "בצדקה תכונני" לפסוק "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך", כי כל זה זוכין על־ידי צדקה כנ"ל. ועין בישעיה קפיטל נ"ד ששם כתובים פסוקים הנ"ל: "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך" וכו' עד "בצדקה תכונני" וכו' הנ"ל, ושם נאמר פסוק: "ושמתי כדכד שמשתיך", שמרמז על תקון הנפלא הנמשך על־ידי פדיון הנ"ל שממתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים וכו', וכמובא בשם כתבי האר"י ז"ל, והבן היטב לקשר הענין.

(מאות מט עד כאן, אינו מסדר היטב, ויש דברים שנכפלו, כי לא נכתב כסדר רק ראשי פרקים).