# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/68/

וזה בחינת מחלקת קרח. כי קרח כפר ברצון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א): 'קרח מין היה', כי הוא ועדתו היו תחלה צדיקים גדולים מאד, כי הוא היה מנושאי הארון (תנחומא קרח ב), ועדתו היו 'קרואי העדה' וכו', אך היו בבחינת הזקנים שאין בהם שלמות וכו', ולא די להם בזה, כי אם התגבר עליהם היצר הרע והסיתם לחלק על משה שנכלל תמיד ברצון העליון וכו'. וכן הוא בכל דור, שנמצאים זקנים וחשובים שחולקים על הצדיק הגדול מהם שהוא חדוש נפלא, והכל מבחינה הנ"ל, מחמת שהם בבחינת זקנים הפגומים הנ"ל, שאף־ על־פי שהם כשרים וצדיקים, אבל על־ידי שלא הוסיפו קדשה בכל יום וכו' כנ"ל, על־ידי־זה מנפילת ימיהם יונק מצח הנחש, עד שהמצח הנחש בעצמו מתגרה בהם ומפילם יותר. כי כן דרך הבעל דבר - 'הוא המסית הוא' וכו' (סכה נב: ועין בבא־בתרא טז.), עד שמסיתם לחלק על הצדיק המחדש עצמו בכל עת ומוסיף אור קדשה בכל יום ובכל עת, שהוא בחינת זקן שבקדשה, בחינת 'זקן - זה קנה חכמה' וכו' (קדושין לב.).

וזה בחינת חטא המרגלים וכו'. ועל־כן נסמך לזה פרשת חלה, בחינת צדקה, וחלה בחינת צדקה על צדקה, כי נתנה באחרונה אחר תרומה ומעשר, כדי לחזק הרצון לבטל הספקות וכו'. ועל־כן חלה לשון תפלה, כי עקר התפלה על־ידי רצון, בחינת (תהלים סט, יד): "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", "בעת רצון עניתיך" וכו' (ישעיה מט, ח).

ועל־כן טעה קרח וסמך עצמו על עשרים וארבע משמרות לויה שראה מרחוק שיצאו ממנו, אבל טעה מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, ח). כי עשרים וארבע משמרות הנ"ל הם כנגד עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל [וכל בחינות עשרים וארבעה הנ"ל], ששם צריכין המתקה גדולה על־ידי בחינת פדיון הנ"ל שנמשך רק על־ידי בחינת משה, שנכלל ברצון העליון וכו' כנ"ל. ועל־כן כל עשרים וארבעה משמרות לויה - כל המתקתם ותקונם הוא על־ידי עשרים וארבעה משמרות כהנה, כי זה ידוע, שלוי בחינת דינים, וכהן בחינת חסד (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק יט). ואפלו כל העשרים וארבעה משמרות כהנה צריכין לקבל עקר ההמתקה מבחינת משה, בחינת רצון הנ"ל, כי רק משה המשיך בעולם קדשת הכהנה והלויה וכו'. כי "יקרה היא מפנינים" (משלי ג, טו) - 'מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים' (הוריות יג.), הינו שהצדיק האמת, בחינת משה - יקר אפלו מהכהן גדול, כי ממנו כל קדשתם וכל ההמתקות וכו' וכנ"ל. וקרח פגם בכל זה וחלק על משה וסמך עצמו על עשרים וארבע משמרות לויה בעצמם, ועל־ידי־זה התגרו בו על־ידי־זה דיקא תקף הדינים. כי כשאין ממתיקין הדינים הנאחזים מסטרא דלוי, אזי אדרבא! משם כל אחיזת הסטרא אחרא, חס ושלום, שאחיזתן מהשתלשלות העשרים וארבעה בתי דינים. וזהו: "ויקח קרח" - 'ואתפלג קרח' (תרגום אונקלוס), שרצה לחלק העשרים וארבעה בתי דינים, בחינת עשרים וארבעה משמרות לויה, ממשה שהוא רצון העליון ומאהרן הכהן וכו'.

וזהו (במדבר טז, א): "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", ולא נזכר בן יעקב, כי יעקב בקש על זה וכו' (במדבר רבה יח, ה), כי קרח פגם מאד מאד והטיל פגם ברצון, עד שפגם בקדשת אבותיו שהיו צדיקים גדולים והמשיכו הארת הרצון מדור לדור, והוא פגם בכלם, ורצה לסתר כל דעותיהם הטובות והאמתיות עד שהגיע הפגם גם ללוי, אבל הבעל־ דבר רצה להתגרות שיפגם, חס ושלום, גם בקדשת יעקב שהוא כלול מכל השנים עשר שבטים ומכל השבעים נפשות, וכל השלשה צדיקים הנכללים ברצון ביותר שהם 'יוסף משה דוד' שכלם יצאו ממנו, כי מצח הנחש שנאחז בקרח רצונו להטיל פגם גם בשרש הרצון וכו' כמו שכתוב שם (בהתורה הנ"ל אות ז').

אבל יעקב בקש רחמים על זה - שלא יזכר שמו על מחלקתם, שלא יהיה להם כח להטיל פגם שם, חס ושלום. ועל־כן צרף שמעון ולוי יחד והתפלל (בראשית מט, ו): "בסדם אל תבא נפשי" - 'במעשה זמרי שהיה משבט שמעון', ו"בקהלם אל תחד כבודי" (בראשית רבה צח, ה). כי גם שמעון התגרו בו תקף הדינים של עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל, ועל־כן מתו על־ידי מעשה זמרי עשרים וארבעה אלף, 'עשרים וארבעה' דיקא וכנ"ל. ועל־כן אמר (בראשית מט, ז): "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" - שיהיו בני שמעון עניים מקבלי צדקה, וכן בני לוי יקבלו כל הצדקות שהם תרומות ומעשרות וכו', ובזה רמז התקון על כל הנ"ל שהוא על־ידי צדקה.

תם ונשלם