# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/7/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פה:) על פסוק (ירמיה ט, יא): "על מה אבדה הארץ" וכו': 'דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו, עד שפרשו הקדוש־ברוך־הוא בעצמו' וכו', ומסקו, שעקר החרבן 'על שלא ברכו בתורה תחלה'. כי עקר הקלקול שלהם היה שנפלו בדעתם כל־כך, עד שנכנסו לחקירות שאי אפשר להשיג, עד שלא ידעו להבחין בין קדשת ישראל לזהמת העובדי כוכבים, עד שלא ברכו בתורה תחלה, שהוא 'אשר בחר בנו מכל העמים' וכו', כי לא האמינו בזה, מחמת שידעו בעצמן עצם קלקולם, על־כן אמרו נהיה כגוים, וכמו שכתוב (יחזקאל כ, לב): "ואשר אמרתם נהיה כגוים" וכו'.

ובאמת זה הפגם גדול מכל הפגמים, כי זה עקר פגם האמונה שרוצה להבין ולהשיג דרכי ה', וכל זה מחמת שהיו מרחקים עצמן מאד מצדיקי אמת, כמו שכתוב (דברי הימים־ב לו, טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים; ומתעתעים בנבאיו" וכו', ולא בטלו דעתן אליהם, שהם בחינת 'משה', שהם מעלין משמד לרצון, ומבדילין בין קדש לחל, בין ישראל לעמים, ויודעים למצא הנקדה טובה בכל אחד מישראל, אפלו אם נפל כמו שנפל, רחמנא לצלן, ועל־ידי־זה הכל יכולין לעלות.

והעקר על־ידי שמכניסין בכל אחד מישראל, שיברך ויודה על חלקו שהוא מזרע ישראל ולא עשני גוי וכו', כמו שמבאר בדבריו ז"ל הרבה בזה (סימן י' תנינא). והם פגמו בזה, על־ידי שלא ברכו בתורה תחלה וכנ"ל, ועל־כן על־ידי־זה דיקא "אבדה הארץ" וכו', וכנ"ל.

ועל־כן 'דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו', כי זה הסוד אי אפשר להשיג וכנ"ל, כי הוא בחינת 'תכלית הידיעה דלא נדע', רק השם־יתברך בעצמו פרשו להצדיקים ולהנביאים, שידעו הצדיקים מעתה ללמד את ישראל איך יחזקו את עצמן בנקדת קדשת יהדותם שיש להם מצד תולדותם שהם מזרע ישראל, כי זה יקר מהכל, ויודו ויברכו להשם־יתברך על זה תמיד, שזהו בחינת ברכת התורה, שעל־ידי־זה יצאו משמד לרצון תמיד, ויהיו נכללין בשמו ורצונו יתברך לעולם.