# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/63/8/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא פב.): 'כשהלכו ישראל במדבר שלשה ימים בלא תורה היו יגעים', ובשביל זה תקנו קריאת התורה בשני וחמישי, כמובא לעיל. ועקר הקפידא שלא ילכו שלשה ימים בלא תורה, כי עקר קריאת התורה הוא בשביל בחינת תקון הדרך, כי על־ידי התורה מאיר הדרך כנ"ל, ועקר תקון בחינת הדרך הוא בבחינת משלש, שהוא בחינת שלשה ימים, כי שלשה ימים הם בחינת ימין ושמאל ואמצע, ועקר תקון הדרך הוא בבחינת המכריע, שהוא בחינת ממצע בין ימין ושמאל, בבחינת (דברים ה, כט): "בכל הדרך אשר צויתי אתכם תלכו, לא תסורו ימין ושמאל", כי זה עקר תקון הדרך שלא לנטות לימין ושמאל. וזה בחינת אלף הנ"ל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", והוא"ו שבתוך האלף הוא בחינת הדרך שמכריע בין יוד עליונה ליוד תחתונה וכלול משניהם.

וזה עקר בחינת הדרך שעשה משה בחדש אלול, שנוכל למצוא את השם־יתברך תמיד, הן בבחינת "אם אסק שמים", הן בבחינת "ואציעה שאול", חס ושלום. כי יש מי שנוטה מהשם־יתברך, חס ושלום על־ידי עליתו, שהוא בחינת "אסק שמים", ושם דיקא הוא תועה מן הדרך ושוכח בהשם־יתברך, ויש להפך, שעל־ידי נפילתו הוא תועה מהדרך ושוכח בהשם־יתברך. ומשה רבנו עליו־השלום עשה דרך כבושה לבלי לנטות ימין ושמאל, רק להשיב הכל אל הדרך הישר, אל הדרך הממצע, כי משה רבנו מאיר לשניהם ומורה אותם דרך ישרה לבל יתעו מן הדרך, הן העולים למעלה, בחינת: "אם אסק שמים", לבל יתעו מן הדרך, חס ושלום על־ידי עליתם, רק בכל עליה ועליה ימצאו את השם־יתברך, בבחינת: "אם אסק שמים שם אתה", וכן משה רבנו מאיר גם להיורדים, חס ושלום, אפלו לאותן שנפלו מאד מקדשתם והם בשאול תחתיות, חס ושלום, גם להם מאיר משה רבנו עליו־השלום, ומורה להם את הדרך לבל ישכחו בהשם־יתברך, כי גם שם נמצא הוא יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך", וכמבאר במאמר 'כי תצא' הנ"ל. וזה עקר בחינת הדרך, שהוא בחינת מכריע בין ימין לשמאל, בין עליונים ותחתונים, ומשלים לשניהם להשיבם כלם להדרך הישר. ועל־כן בחינת הדרך כלול משלשה, שהוא בחינת אלף שכלול מתלת: נקדה עליונה, ונקדה התחתונה, וואו שבאמצע וכנ"ל.

ועל־כן התורה שהוא בחינת 'דרך' כנ"ל, כל בחינותיה הוא שלש שלש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): 'בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה ביום תליתאה על־יד תליתאה' וכו'. ועל־כן דיקא כשהלכו ישראל שלשה ימים בלא תורה נתיגעו, כי שלשה ימים אי אפשר לילך בלא תורה, כי שלשה ימים הם בחינת ימין ושמאל ואמצע, שהוא בחינת כלליות הדרך, ועקר הוא בחינת יום השלישי, שהוא בחינת ממצע, שזה עקר בחינת דרך הישר שלא לנטות לימין ולשמאל כנ"ל. ועל־כן אי אפשר להיות שלשה ימים בלא תורה, שהוא בחינת הדרך שעקרו בבחינת שלשה ימים וכו' כנ"ל. ועל־כן תקנו קריאת התורה וכנ"ל. ועל־כן אין קורין בתורה בפחות משלשה אנשים, שהם: כהן, לוי, ישראל, וכן כל אחד אינו קורא פחות משלשה פסוקים. כי עקר קריאת התורה הוא בשביל להאיר בחינת הדרך שהוא כלול משלשה, שהוא בחינת 'אלף', שהוא בחינת כהן, לוי, ישראל, כמובא, וכנ"ל.