# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/64/1/

וזה בחינת קריאת התורה אחר התפלה. כי התפלה היא בחינת 'מקרא קדש' - שקוראת ומגלה את הרצון, שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל, כי בזה שאנו מתפללין להשם־ יתברך על כל דבר, כגון על מטר ופרנסה ורפואה, בני חיי ומזוני, וכיוצא בזה, בזה אנו מראין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל, כי התפלה משנה הטבע, וכמבאר במקום אחר (בסימן ז'). נמצא, שהתפלה הוא בבחינת 'מקרא קדש', בחינת יום־טוב שקורא ומגלה שהכל ברצונו יתברך לבד ואין שום טבע כלל, כי גם כל האותות הנוראות והמופתים הגדולים וכל היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שכל הימים טובים מקראי קדש הם זכר להם, הכל היה רק על־ידי תפלה, כי כל המופתים האמתיים של משה רבנו, עליו־השלום, ושל כל נביאי האמת וצדיקים האמתיים הבאים אחריהם עד היום הזה - כלם הם על־ידי תפלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה כז.): 'ואלישע מה דעביד על־ידי תפלה הוא דעביד', וכמובא בדברי רבנו ז"ל (בסימן סו ובסימן רלד). נמצא שתפלה הוא עקר בחינת קדשת יום־טוב מקראי קדש, שהם זכר ליציאת מצרים, זכר להאותות הנוראות שעשה השם־יתברך בכל יום־טוב ויום־טוב, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה הם קוראים ומגלין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד כנ"ל, כי כל עקר קדשה זאת שהוא התגלות הרצון על־ידי האותות והמופתים הנוראים, כל זה נעשה על־ידי תפלה כנ"ל.

ועל־כן הם שלש תפלות ביום כנגד תלת אבהן, שהם בחינת שלש רגלים, כידוע ומובא בספרים (טור ארח חיים סימן תיז), שהשלש רגלים הם כנגד שלשה אבות, שזהו בחינת שלש תפלות ביום שהם גם כן כנגד שלשה אבות שתקנו שלש תפלות אלו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כו:). כי התפלה היא בחינת יום־טוב, בחינת 'מקרא קדש', שקורא ומגלה את הרצון שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, ואין שום חיוב הטבע כלל כנ"ל.

אבל מבאר שם בהתורה הנ"ל, שכנגד קול הקריאה של יום־טוב שקורא ומגלה את הרצון שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד, כנגד זה יש קול שאגת החיות רעות הדורסים וטורפים וכו', שהם שואגים בקולם על־פי חכמתם הרעה המוטעית שהכל על־פי הטבע, חס ושלום וכו', עין שם. ולזה צריכין חכם גדול דקדשה שיוכל לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, שהוא בחינת 'מצח הרצון', שהוא בחינת רעוא דרעוין, בחינת הסתלקות משה שנסתלק שם בתוך רצון שברצונות וכו', עין שם כל זה היטב.