# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/14/

וכבר מבאר שעקר קריאת התורה בצבור בנגון ובטעמים הוא לעורר ולהמשיך בחינת נתינת התורה, כי צריך בשעת קריאת התורה לעמד באימה וביראה וכו' כאלו היום נתנה בסיני, וכנזכר לעיל (באות י'), ועקר הדבר, כדי שנתעורר בכל יום ובכל עת ועת שיהיו דברי תורה חדשים אצלנו בכל יום, כאלו היום נתנו, שבשביל זה נתנה התורה מתחלה בסיני, כמו שפרש רש"י על פסוק (שמות יט, א): "ביום הזה באו מדבר סיני", שנאמר "הזה" וכו' - 'שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו', וכן מבאר בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה מאד, כמו שפרש רש"י על פסוק (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום" - 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים', וכן הרבה.

כי 'אוריתא שמא דקדשא בריך הוא', כי עקר כלל העבודה הוא לשמו יתברך, להגדיל ולקדש שמו יתברך, בבחינת (מלאכי א, יא): "בכל מקום מקטר ומגש לשמי" וכו', וכמו שכתוב (שמות ט, טז): "ולמען ספר שמי בכל הארץ", וכן בפסוקים הרבה, וכמובא הרבה מזה בדברי רבותינו ז"ל. ובשביל זה נתנה תורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא, כדי שעל־ידי התורה והמצו‍ת נזכה להכיר שמו יתברך ולגדל ולקדש שמו ברבים, כמו שכתוב (דברים כח, נח): "לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא הזה" וכו'. ועל־כן בתחלת שליחות משה להוציא את ישראל ממצרים כדי שיקבלו את התורה, שאל משה תכף (שמות ג, יג): "ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם", והודיעו השם־יתברך שמותיו הקדושים, כמו שכתוב שם: "זה שמי לעלם" וכו'.