# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/19/

וזה מה שכתוב בשלחן ערוך (ארח־חיים סימן קלה, סעיף ג): מקום שמפסיקין בשבת בשחרית - משם מתחילין בשבת במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה, ודין זה הוא מהמשנה (מגלה פרק ג' משנה ו') ששנו שם: 'בשבת במנחה ובשני וחמישי קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון'. והוא פלוגתא בגמרא (מגלה לא:) בין רבי מאיר ורבי יהודה, והלכה כרבי יהודה, שצריכין להתחיל בכל פעם מתחלת הסדר בשבת במנחה ובשני ובחמישי ובשבת הבאה.

ובזה מרמזין לנו כל הנ"ל, וזה בחינת מה ששאל משה (שמות ג, יג-טו): הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם, ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, ויאמר עוד וכו', ולכאורה אינו מדקדק הלשון ששאל: 'ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם'? היה לו לשאל כפשוטו, שיודיעו השם־יתברך שמו כדי שיודיעו לישראל, ומהו הלשון 'מה אמר אלהם', שנראה בזה אמירה ושיחה ופלפול נאה, שידע איך להשיב להם תשובה מקבלת על שאלתם הגדולה? וגם קשה על גוף השאלה: 'ואמרו לי מה שמו', הלא כבר הודיעם משמו, כמובא בזה הפסוק בעצמו שהזכיר: "ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם", וכי אינו מספיק זה השם הקדוש שהוא אלקי אבותיכם? גם התשובה של השם־יתברך אינו מובן היטב, שהשיב לו: "אהיה אשר אהיה", ואחר־כך אמר לו עוד הפעם "אהיה", מהו ענין שלש פעמים אהיה? וגם הלא השם 'אהיה' הקדוש אינו עקר השם שצוה עלינו להזכירו לעולם, כי עקר שמו יתברך שאנו מזכירין תמיד הוא שם הויה בכנוי אדנ"י, וכמו שסים שם בעצמו: "ויאמר עוד אלקים אל משה וכו' ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם" וכו', עד: "זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר", הרי צוה בפרוש, שעקר שמו לעולם הוא שם הויה ברוך הוא, ומה זה שלא אמר לו תכף זה השם, רק אמר לו תחלה שלש פעמים אהיה?

אך חדא קשיא מתרצת בחברתה, שזהו בעצמו שאלת משה שדקדק בלשונו והאריך בשאלתו: הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם, ואף־על־פי־כן: ואמרו לי מה שמו, ולא יספיק להם מה שאמרתי להם "אלקי אבותיכם", על־כן אני שואלך: "מה אמר אלהם", כי בודאי יש להם כונה עמקה בשאלתם: "מה שמו" אף־על־פי שכבר אמרתי להם "אלקי אבותיכם", ועתה השיבני נא, מה אמר ואשיב להם על שאלתם הגדולה הזאת? והשיב לו השם־יתברך תחלה: "אהיה אשר אהיה" וכו', ואחר־כך הודיע עקר שמו, שהוא שם הויה ברוך הוא, שהוא שמו לעולם וכו'.

והענין על־פי מה שכתבנו לעיל, שעקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל יום מחדש, ובשביל זה הזהירם בתחלת נתינתה שיהיו דברי תורה בעיניו בכל יום כאלו היום נתנה, כמו שדרשו על פסוק "ביום הזה" וכו' (שמות יט, א) וכנ"ל (אות יד). כי עקר קבלת התורה הוא שנזכה לקימה, כי 'לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א, יז), ולהכניס קיום התורה בעולם זה קשה וכבד מן הכל, כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:), וצריכין לזה עצות עמקות מאד מאד בכל דור ודור ובכל יום ויום.

וזה עקר הוכוח והפלפול הארך שהיה בין משה ובין השם־יתברך כל שבעת הימים שמאן משה בשליחותו, כי כל עקר קטב טענותיו היה שאינו רוצה לילך בשליחותו מחמת רבוי החולקים שמערבבין העולם, שהם בחינת דתן ואבירם, ויצר לב האדם של כל אחד ואחד רע מנעוריו, ועל־כן אני יודע שיקלקלו בכל פעם, וכמו שרמז לו השם־יתברך בפסוק (שמות ג, ז): "ראה ראיתי" וכו' - 'רואה אני שסופן לחטא', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ג, ב), ועל־כן לא רצה להתחיל לילך, וכמו שכתוב (שם ד, יג): "שלח נא ביד תשלח", ופרש רש"י: 'יודע אני שאיני מכניסם לארץ ואיני גואלם לעתיד' וכו'. וכל זה מחמת רבוי הקלקולים שלהם אז ואחר־כך בכל דור, כי אז במדבר נסו אותו יתברך עשר נסיונות, וכן בכל דור, שעל־ידי־זה כל אריכת הגלות.

ועל־כן שאל: ואמרו לי מה שמו וכו', הינו מאחר שכבר אמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם, ואף־על־פי־כן ישאלו מה שמו, שמובן כונתם שאין מספיק להם ידיעת השם הזה לבד שהוא "אלקי אבותיכם", רק הם שואלים עדין מה שמו, שנראה כונתם במה יתקים שמו יתברך אצלם לעולם שיזכרו אותו תמיד ולא ישכחוהו, ועל־כן אני מבקש "מה אמר להם"? השיב לו השם־יתברך: '"אהיה אשר אהיה" וכו'.

והענין, כי מבאר בהתורה 'קרא את יהושע' בסימן ו' (באות ב'), שכשהאדם רוצה לעשות תשובה הוא בבחינת 'אהיה', שהוא בחינת 'אנא זמין למיהוי', שמתחיל שיהיה לו הויה בעולם וכו', עין שם היטב. ומבאר שם, שצריכין לעשות תשובה על תשובה, כי אפלו בשעה שאומר 'חטאתי' אינו זך בלי פניה וכו'. ואפלו מי שכבר עשה תשובה שלמה צריך גם כן לעשות תשובה על השגתו הראשונה וכו', עין שם כל זה היטב. נמצא, שאהיה מרמז שצריכין להתחיל בכל פעם מחדש, בבחינת 'אנא זמין למיהוי', כאלו לא היה לו עדין שום הויה בעולם וכנ"ל, וזהו עקר העצה לקיום התורה שהיא שמו יתברך, על־כן השיב לו: "אהיה אשר אהיה", שמרמז שצריכין להתחיל להזמין עצמו בכל פעם שיהיה לו הויה בעולם, שיכיר אותו יתברך וכנ"ל. וזהו "אהיה אשר אהיה" שתי פעמים, כי צריכין להתחיל התחלה אחר התחלה, וכמו שמבאר לעיל שצריכין לעשות תשובה על תשובה.