# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/25/

ועתה מדקדק היטב לשון הקדוש של המשנה הנ"ל: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולין להם מן החשבון, שמרמז שקיום התורה צריכין להתחיל בכל פעם וכנ"ל, וזהו: ואין עולין להם מן החשבון, שפרושו בפשיטות, שהקריאה שקראו שלש פעמים בשני וחמישי ובשבת במנחה, אינו עולה להם מן החשבון כלל, כאלו לא התחילו לקרות הסדר כלל, רק צריכין להתחיל בשבת הבאה מתחלת הסדר.

וכן הוא ממש לענין העצה הנוראה לקיום התורה הנ"ל, שהוא בחינת 'אהיה' - להתחיל להכין את עצמו בכל פעם מחדש וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ההתחלות שמתחילין בכל פעם מתחלת הסדר ואחר־כך מתחילין וגומרין אותו כנ"ל. וזהו: ואין עולין להם מן החשבון - שצריך האדם לסלק מדעתו בכל יום ובכל פעם כל מה שעבר עליו עד אותו היום ואותו השעה, ולא יעלה אצלו בחשבון כלל כאלו לא התחיל עדין מעולם כלל.

כי אם תשכיל ותבין בענין הירידות והנפילות שעוברין על כל אחד, עקר נפילתו בדעתו של כל אחד הוא, מחמת שנדמה לו בדעתו שכבר נסה את עצמו והתחיל קצת בעבודת ה' ונפל מזה, ואחר־כך התחזק להתחיל עוד ונפל עוד הפעם, וכן היה כמה פעמים, על־כן מסיתו הבעל דבר ליאש את עצמו, חס ושלום, לגמרי, ואומר לו בלבו: "הלא אתה רואה כי אפס תקוה" וכו', כידוע כל זה למי שעוסק בלמוד הקדוש הזה של התקרבות בני הנעורים לעבודת ה' יתברך.

אבל מי שזוכה להתחבר לחברים כשרים ואמתיים תמיד, עד שיזכה לקבל ולקבע בלבו עצה הקדושה הנ"ל - לשכח בכל פעם כל מה שעבר עליו, אף־על־פי שכבר התחיל אלפים ורבבות פעמים בלי מספר, רק עתה יתחיל מחדש להכין ולהזמין את עצמו בכל מה שיוכל, הן לצעק אל ה' מעמק הלב כמו שצריך עתה באותה שעה, הן להתחיל ללמד ולהתפלל ולעסק במצו‍ת, הן לשמח את נפשו במה שלא עשני גוי וכו', והבדילנו מן התועים וכו', ולהפך היגון ואנחה לשמחה וכו' וכו', על־ידי כל זה ישאר קים בקיום התורה תמיד, שזהו בחינת ואין עולין להם מן החשבון - שכל ההתחלות בתורה ועבודה שהתחיל עד עתה - לא יעלה לו מן החשבון כאלו לא התחיל עדין מעולם.

כי זה ידוע לכל, שאפלו אם חטא כל ימיו ושב באחרונה מוחלין לו הכל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ:), וכמבאר בכל ספרי מוסר. וכן כבר נמצאו כמה בעלי־תשובות בעולם שלא שבו בתשובה עד סוף ימיהם, כי בודאי מי ששב בימי נעוריו - אין למעלה הימנו, אבל אם כבר נתרשל, חס ושלום, ולא שב עד סוף ימיו, גם כן אשרי לו מה ששב בסוף ימיו, על כל פנים. אבל עקר הנפילה בדעתו של הרבה בני אדם, שכבר התחילו כמה פעמים ונפלו וכו', עקר נפילתם הוא מחמת שראו שכבר התחילו כמה פעמים ונפלו, על־כן רוצה הבעל דבר להסיתם - ליאש את עצמן, חס ושלום, על־כן צריכין לילך בדרך הנ"ל להתחיל מחדש באיזה בחינה שהוא, וישכח מדעתו לגמרי כל מה שעבר עליו, בבחינת: ואין עולין להם מן החשבון - שכל ההתחלות שהתחיל עד הנה שכלולים בשלש פעמים שמתחילין הסדר בכל שבוע כנ"ל, כל זה לא יעלה לו מן החשבון, כי עתה צריך להתחיל מחדש לגמרי, וכן לעולם, עד שיזכה לבחינת תשובה של שבת (עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן עט), שאז יתחיל ויגמר בשלמות כראוי וכנ"ל.

כי בכלל ישראל מרמזין על זה שלש פעמים בכל סדר שמתחילין שלש פעמים בכל שבוע כנגד שלש פעמים 'אהיה' הנ"ל, ובשבת מתחילין וגומרין כנ"ל. ודעת לנבון נקל, שאצל כל אדם בפרטיות מרמזין לו על־ידי־זה שיתחיל בכל פעם מחדש כמה וכמה פעמים בכל שבוע ובכל יום ויום וכו', וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל שהיה לו כמה וכמה התחלות ביום אחד, כמובא בשבחיו הקדושים (שבחי הר"ן סימן ו'), ועל־ידי־זה דיקא זכה אחר־כך למה שזכה וכנ"ל, והבן היטב.