# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/28/

וזה בחינת (ברכות ח.): לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפלו עטרות ודיבון וכו'. תרגום בחינת ברור המדמה, שהוא בבחינת שנה ותרדמה שהוא בחינת תרגום, כי 'תרגום' בגימטריא 'תרדמה', כמו שכתוב בהתורה 'תפלה לחבקוק' (סימן יט חלק א' עין שם).

כי כבר מבאר, שקריאת התורה בצבור הוא - להמשיך על כל אדם המטה אזנו היטב לשמע קריאת התורה הקדושה, להמשיך עליו בחינת נתינת התורה ממש מחדש וכנ"ל. ועל־כן 'אין קורין בתורה בפחות מעשרה' - כי צריכין לקרות בצבור דיקא, כי עקר קבלת התורה, שהוא בחינת כלליות רוח הנבואה, נמשך רק מצבור, שהם קבוץ נפשות ישראל רבים יחד ולפחות עשרה, כי 'אכל בי עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.), וכמבאר שם בהתורה הנ"ל (באות ה') שהנבואה נמשכת מנפשות ישראל, וכמו שכתוב שם על פסוק (דברים י): "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" וכו'.

[וגם זה בחינת מה שכתוב שם מענין המעלה המפלגת מתוספת שכנים וכו', שזה בחינת התקון הנעשה על־ידי התפלה־בבחינת־דין וכו', כי כל מה שנתרבה נפש יותר אל הקבוץ הקדוש וכו', יש כח יותר להמשיך רוח נבואה שהוא בחינת קבלת התורה, שנמשך מקבוץ הרבה נפשות ישראל יחד, ועין מזה במקום אחר].

אבל אף־על־פי שעקר קריאת התורה הוא בצבור, אף־על־פי־כן בודאי צריך גם כל יחיד ויחיד ללמד ולהגות בתורה בכל יום בפני עצמו, כמו שכתוב (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה" וכו'. וכן אפלו מי שזוכה ללמד אצל קבוץ ישיבה קדושה אמתית שהוא מעלה גדולה, כי תלמוד תורה דרבים יקר מאד מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה ג:), אף־על־פי־כן בודאי אי אפשר לפטר עצמו בזה לבד, כי צריך גם להרבות בתורה בפני עצמו, כי למוד תורה דרבים אי אפשר שיהיה בקביעות כל היום, רק איזה שעות ביום כנהוג, כי אי אפשר שיהיו מקבצים כל היום, מכל שכן גם בלילה, אבל בפני עצמו הוא מחיב ללמד תמיד כנ"ל. על־כן צריך לאחז בזה ללמד ברבים, וגם מזה אל תנח ידך להגות בתורה בפני עצמו. כי באמת צריכים שניהם דיקא, כי בודאי עקר קבלת התורה הוא על־ידי קבוץ נפשות רבים מישראל כנ"ל, שזהו בחינת קריאת התורה בצבור כנ"ל, אבל צריכין לזה זכיה גדולה - שיזכה להתחבר ולכלל נפשו בתוך נפשות ישראל של בני צבור הגונים, אשר על־ידם נמשך בחינת רוח נבואה אמתית, שהוא בחינת נתינת התורה כנ"ל. וזהו בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל, שצריכין לחפש ולבקש מאד מאד את הצדיק האמת, שיכול להמשיך בחינת רוח נבואה על־ידי קבוץ נפשות ישראל וכו', עין שם.

כי בשעה שעומדים לשמע קריאת התורה צריכים לעמד באימה ויראה ברתת וזיע ולהטות אזנו היטב לכל דבור ודבור של התורה הקדושה כאלו הוא עומד תחת הר סיני [כמובא בספרי קדש (זהר ויקהל רו), וכמבאר לעיל (אות י) מזה]. ולכון להמשיך על עצמו קדשת קבלת התורה שנתנה בסיני על־ידי משה רבנו, עליו־השלום, על־ידי קבוץ נפשות ישראל יחד, כמו שכתוב (שמות יט, ב): "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופרש רש"י: 'כלם יחד כאיש אחד' וכו'. כי אז היתה גם נפשו שם, כמו שכתוב (דברים כט, יד): "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה" וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא נצבים ג): שכל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבוא - כלם עמדו על הר סיני. וכן בכל דור ודור שנמשכה התורה אלינו על ידם, כמו שאמרו (אבות א, א): 'משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים' וכו' עד היום הזה, בכלם היה עקר המשכת התורה על־ידי קבוץ הישיבות הקדושות אצל רבם האמתי, שעל־ידי־זה נכללו נפשותם יחד, שעל־ידי־זה נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור.

ועל־כן בכל עת שבאים לשמע קריאת התורה בצבור צריכין לכון שתהיה נפשו נכללת בכל נפשות ישראל, שהצדיקים אמתיים שבכל דור ודור עוסקים לקבצם ולכללם יחד, שמשם נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור כנ"ל, שזה עקר בחינת קדשת הצבור כשהם מקבצים ומחברים וכלולים נפשותם יחד על־ידי הצדיק, הרבי האמתי שבכל דור ודור, שהוא נקרא 'רועה ישראל', בחינת (ישעיה מ, יא): "כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו ישא עלות ינהל". ומהצדיקים הרועים האמתיים האלו שבכל דור - מקבלים כל צבור וצבור, בכל מקום שהם מתקבצים לקרות בתורה ולעסק בה, אבל כל יחיד ויחיד צריך להכין את עצמו הרבה לזה - שיזכה שתהיה נפשו נכללת בתוך הצבור הקדוש הזה שנכללים יחד על־ידי הרבי האמת שבכל דור, וכנ"ל.

וזה בחינת לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור - שכל יחיד ויחיד אף־על־פי ששומע בכל שבת קריאת התורה בצבור, אף־על־פי־כן אינו יוצא בזה לבד, וצריך לקרות בעצמו הפרשה תחלה, כמבאר לשון זה בשלחן ערוך ארח חיים (סימן רפה, סעיף א). כי צריך להכין את עצמו קדם שבת לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, כדי שיזכה להכלל יחד בתוך נפשות הצבור הקדוש בעת קריאת התורה כנ"ל, עד שימשיך על עצמו בחינת קבלת התורה מחדש ממש כנתינתה מסיני על־ידי־זה, על־ידי קבוץ הנפשות יחדו, וכנ"ל.

ועתה מדקדק היטב הלשון: 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור', ולא אמרו: לעולם יקרא אדם הפרשה תחלה, אך דקדקו ואמרו: 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור'. כי כל כונת קריאת הפרשה תחלה הוא כדי שישלים פרשיותיו עם הצבור, שיהיה נשלם ונכלל חלקו בתורה כפי שרש נפשו, שזהו בחינת פרשיותיו, שהם פרשיות התורה שלו - של נפשו כנ"ל, שיהיו נשלמים עם הצבור, שיהיה נשלם ונכלל עמהם יחד על־ידי שהכין את עצמו לזה מקדם כנ"ל. וכמו שכתוב במתן תורה (שמות יט, יא): "והיו נכונים ליום השלישי" וכו', וכתיב (שם פסוק טו): "היו נכונים לשלשת ימים", כי צריכים הכנה רבה לקבלת התורה שיזכה להכלל עם הנפשות יחד וכנ"ל, שזהו בחינת הכנה רבה דשבת, בחינת (שם טז, ה): "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה", שמרמז גם על קריאת הפרשה שנים מקרא וכו', כמובא, כי עקר קריאת התורה בשבת, שאז נתנה תורה, ועל־כן צריכין הכנה רבה, שזהו בחינת 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור', וכנ"ל.