# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/32/

וזהו (אבות א, יד): אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשו אימתי - הינו ענין הנ"ל, שצריכין שניהם דוקא, לקרות בצבור ולהשלים פרשיותיו בפני עצמו, כדי שעל־ידי־זה יזכה להכלל בתוך נפשות הצבור הקדוש, שזה עקר בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו אם אין אני לי מי לי - שאם לא אשתדל בעצמי ללמד ולהגות בתורה ועבודה. מי לי - כי חובת האדם של כל אחד ואחד אין מי שיפטר אותו מזה. וכשאני לעצמי מה אני - כי בודאי תורתי ועבודתי בעצמה אינה נחשבת, כי עקר בחינת קבלת התורה שמחיב כל איש ישראלי לקבל בכל דור, הוא רק על־ידי שיתחבר ויכלל בתוך הצבור הקדוש כנ"ל. ואם אמר שלא ללמד ולהתפלל כי אם כשאזכה לבוא ולהתחבר לצבור הגון העוסקים בתורה ועבודה, על זה משיב לעצמו: ואם לא עכשו אימתי - כי חס ושלום, יכלה זמן ימי חייו ולא יזכה לזה, כי למוד ועבודה של הצבור אינו קבוע בתמידות כנ"ל, ובתוך כך יאבד הרבה מימי חייו בלא תורה ועבודה, וגם כי לא בנקל זוכין למצא צבור הגון שיזכה להשלים עבודתו על־ידם.

וכל כונת התנא להורות לאדם הרוצה לפקח על ימי חייו שלא יאבד ימיו, חס ושלום, שצריך להשתדל לבקש ולחפש מאד ולהתפלל להשם־יתברך, שיזכה למצא רבי אמתי עם צבור הגון שהם תלמידיו הנלוים אליו, ויאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך - להתחבר בכל עבודתו בתורה ותפלה עם הצבור ההגון כנ"ל, וגם בפני עצמו יעסק בתורה ותפלה בעת שאינו יכול להתועד עם הצבור, וגם אז יהיה מקשר עמהם בפנימיות לבבו, שכל כונתו בעסקו בתורה ותפלה יהיה שיזכה להכלל תמיד עם הצבור הקדוש הנכללים בהרבי האמתי שיש לו בחינת רוח הקדש וכו', שעקר התקון על־ידו, וכנ"ל.