# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/34/

ועל־כן אחר שכבש משה ארץ סיחון ועוג שהוא עבר הירדן, אז התפלל הרבה לכנס לארץ ישראל, כמו שכתוב (דברים ג, כג-כד): ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, אתה החלות להראות וכו', ופרש רש"י: 'שסבר מאחר שכבש סיחון ועוג כבר נתבטלה הגזרה ויוכל לכנס לארץ־ישראל' וכו'. הינו על־פי הנ"ל, כי סבר מאחר שכבר כבש סיחון ועוג, שהם הקלפות שסמוכים לארץ ישראל, שאי אפשר להכניעם כי אם על־ידי התפלה של הבעל־כח וכו', עד שזוכין לבחינת חדוש העולם של לעתיד שהוא בבחינת ארץ־ישראל וכו', על־כן מאחר שהוא כבר זכה לזה לכבש ארצם ולהכניעם, על־כן עתה בודאי יוכל לכנס לארץ ישראל, כי הלא כבר זכה לבחינת קדשת ארץ־ישראל שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד, שעל־ידי־זה הכניעם כנ"ל.

אבל השם־יתברך השיב לו (שם ג, כו): רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ועקר העכוב היה מחמת שבני הצבור לא היו באחדות עמו בשלמות, כמו שכתוב (שם): ויתעבר ה' בי למענכם וכו', והעקר היה על־ידי: "מי מריבה אשר רבו בני ישראל" וכו' (במדבר כ, יג). כי עקר העכוב מה שאין הצדיקים אמתיים יכולים להכניס את ישראל לארץ־ ישראל הוא מחמת קלקול הצבור, והעקר על־ידי המחלקת. ועל־כן אמר לו השם־יתברך: אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי לביה לפומיה לא גלי, כי צריכים עוד בעלי כח הרבה שיעסקו בתקונים הנ"ל, עד שיכניסו נקדת האמת בלב ישראל, עד שיחפשו באמת אחרי הצדיקי־אמת עד שימצאו אותם, עד שיבררו המדמה ויחזקו אמונת חדוש העולם בלב כל ישראל, עד שיזכו לכל הנ"ל, עד שיכניסו כל ישראל לארץ ישראל.