# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/36/

וזהו שהזכיר קריאת התורה בשם 'פרשיות', כמו שהזכירו שם במאמר הנ"ל: 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור'. כי כל ענין וענין שנזכר בתורתנו הקדושה נקרא בשם 'פרשה', על שם שהוא מפרש ומוציא לאור מהעלם אל הגלוי אמונתו הקדושה, שעקרה הוא אמונת חדוש העולם, שאי אפשר להשיג בשום שכל כי אם על־ידי התורה הקדושה, כי התורה מעידה על השם־יתברך שעל־כן נקראת (תהלים יט, ח): "עדות" [וכמבאר מזה בהלכות עדות (הלכה ד', אות ב'), עין שם].

כי חדוש העולם אי אפשר להבין איך נמשך היש מאין, כי אם על־ידי אמונה הקדושה, שמתחזקת על־ידי התורה הקדושה שנקראת 'פרשיות' - על שם שפרשה והוציאה מהעלם גמור אל הגלוי, שבזה אנו רואין עין בעין יציאת יש מאין. כי מי שרוצה להסתכל על האמת - יכול להבין שאי אפשר לגלות תורה קדושה כזאת עם כל החדושים נוראים ונפלאים שגלו חכמינו ז"ל עד היום הזה, כי אם על־ידי הבורא היחיד הקדמון יתברך שמו ויתעלה, שהופיע רוח קדשו על הצדיקים אמתיים והוציא חכמות התורה מאין ליש ממש. ועל־ידי התגלות התורה מאין ליש - אנו יכולין להבין ולהתחזק באמונת חדוש העולם שהמציא כל הבריאה מאין ליש, כמו שאנו רואין שנתן לנו התורה הקדושה עם כל חדושיה וכו' מאין ליש ממש, כנ"ל.

כי כל החכמות החיצוניות, אף־על־פי שיש מהם כמה חכמות גדולות, אבל כלם הם יש מיש, כי כלם מיסדים על משכלות הראשונות ועל הראות החושים, ומהם המציאו חכמתם. ובאמת אנו מאמינים שגם חכמתם נמשך רק מהשם־יתברך המלמד לאדם דעת, רק שנתן להם כח בחכמתם להטות דעתם כמו שירצו, עד שיכולים להתפקר, חס ושלום, והכל בשביל הבחירה, כי הבחירה יש לה כח גדול, כי הכל נברא בשביל הבחירה, כמו שכתוב במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן תקיט) אבל חכמות התורה - עולה על הכל, וכל החכמות חיצוניות הם כסילות וחשך נגד אור חכמות התורה שנמשכת רק מאין ליש ממש.

וזה שאמר איוב לענין הטענות שטען עם חבריו שהוא חזק באמונתו יתברך, וענה ואמר (איוב כח, א-ב): כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו, ברזל מעפר יקח וכו', עד שמסים (שם): והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה וכו', ונעלמה מעין כל חי - הינו שאמר, שמעלת החכמים שהמציאו עשית כסף וזהב מעפר הארץ וכו' - אינו כלום נגד חכמות התורה, שעליה סים והחכמה מאין תמצא, וכמו שפרשו רבותינו ז"ל (סוטה כא:), הינו אף־על־פי שהיא חכמה גדולה למצא עשית כסף וזהב וכו', אבל הכל הוא יש מיש, כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו וכו', רק שהם בחכמתם חקרו עד שמצאו הזהב והכסף שהיה נעלם בעפר הארץ, וכן שאר כל מיני חכמות. אבל החכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה, כי חכמות ותבונות התורה היא נמשכת מאין גמור כנ"ל, ועל־כן על־ידה זוכין לאמונת חדוש העולם, וכנ"ל.

וכל זה מרמז בסוד המעשה של היום שלישי מהמעשה של השבעה בעטלירש (ספורי מעשיות מעשה יג) שהתפאר הכבד פה, שחכמתו עולה על כל החכמים שהתפארו בחכמתם, שזה המציא עשית מין מתכות פלוני וזה מין מתכות פלוני, וזה המציא כסף וזה זהב וכו' וכו', אבל הוא יודע מהיכן נתהוה הזמן, מהיכן נמשך היום שבא בשירים ושבחים שבהם כלולים כל החכמות וכו' וכו', עין שם היטב, והבן.