# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/37/

ועוד לאלקי מלין בענין דברי רבותינו ז"ל הנ"ל: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור וכו', שכל דבריהם עמקים מאד ובכל דבור ודבור יש בהם רזין עמקין. והענין, לעולם ישלים אדם וכו' - 'לעולם' דיקא, שבכל דרגא שהוא, צריך לעולם להשלים פרשיותיו עם הצבור, כי אם אפלו הגיע כבר למעלה גדולה מאד שלמודו בעצמו גבוה ויקר אצל השם־יתברך מאד, אף־על־פי־כן צריך לקשר עצמו עם הצבור, כדי להעלות הצבור לקשרם אליו, כדי שיוכל להמשיך בחינת קבלת התורה מחדש בכל פעם, כי אפלו משה רבנו בעצמו, שקדשתו ומעלתו היתה גבוה מאד מאד, אף־על־פי־כן לא היה יכול לעלות לה' ולהמשיך תורה, כי אם על־ידי קבוץ נפשות ישראל אליו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.) על פסוק (שמות לב, ז): "לך רד": 'כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל'. וכל הפגם שלו בענין הכאת הצור שעל־ידי־זה לא זכה לכנס לארץ ישראל, היה בענין זה, שסלק אז תפלתו ולא קשרה כראוי עם כלל נפשות ישראל (כמבאר בהתורה 'תשעה תקונין' וכו', עין שם). מכל שכן וכל שכן אנשים פשוטים, מכל שכן הנמוכים והגרועים ביותר, שכל תקונם שיבקשו מהשם־יתברך תמיד ויכונו בכל עבודתם, שיזכו להתקשר עם הצבור הקדוש וכו', כנ"ל.

וזה שאמרו במדרש רבה (דברים רבה ב, ב): בתוכחות על עון יסרת איש (תהלים לט, יב) - זה משה, דכתיב ביה (במדבר יב, ג): "והאיש משה", שבשביל עו‍ן אחד קל של הכאת הצור - יסרת אותו, ותמס כעש חמודו - שהמסת ובטלת חמדתו שחמד מאד לכנס לארץ ישראל, אך כל הבל כל אדם נצב סלה - ששאר בני אדם הם בודאי כל הבל - הבל הבלים וכו'. הינו כנ"ל, שכונת המדרש להזכיר ולהזהיר את האדם שיפקח על דרכיו ויחוס על עצמו, לבקש תחבולה לנפשו להנצל ממה שצריך להנצל בעלמא דין ובעלמא דאתי, וזה שהזהירו שילמד קל וחמר ממשה רבנו, שבשביל עון קל לא נכנס לארץ ישראל, וכל פגמו היה שלא קשר את עצמו עם הצבור כנ"ל, מכל שכן וכל שכן כל אדם שמלא עו‍נות - הוא בודאי הבל, ועל־כן בודאי כל תקנתו שישתדל כל ימיו לבקש על נפשו להיות נכלל בתוך הצבור, בתוך נפשות ישראל המקשרים להצדיק האמת העוסק תמיד לקבצם ולקשרם אליו יחד, כי רק על־ידי־זה יש לו גם כן תקוה גדולה, כי "הן אל כביר לא ימאס" (איוב לו, ה), ובתוך הכלל יעלה הצדיק גם נפשו אף אם היא פגומה בעו‍נות מאד, וכמבאר בדבריו ז"ל הרבה בזה [וכמו שכתוב בהתורה 'אשרי העם - השגחה' (סימן יג) על פסוק (שיר־השירים ה, א): "אריתי מורי עם בשמי" וכו', עין שם], וכמו ששמעתי מפיו הקדוש בזה.