# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/4/

וזה בחינת קריאת התורה בשבת במנחה - כי אז במנחה הוא סמוך לאפוקי שבתא, סמוך לימי החל, על־כן קורין אז בתורה להמשיך קדשת שבת, שאז עקר קבלת התורה, עקר ברור אמונת חדוש העולם וכו' - להמשיך כל הקדשות האלו לימי החל, שיהיה לנו כח גם בימי החל לברר האמונה הקדושה, שעל־ידי־זה כל התקונים הנ"ל. כי במנחה בחל דינא תקיפא שלטא (זהר יתרו פח:), אבל בכח מנחה של שבת שהוא עת רצון, על־ידי־זה זוכין שיתהפך הדין לרחמים גדולים. והכל בכח הבעל כח הנ"ל, שהוא בחינת שלשה צדיקים שנסתלקו אז בשבת במנחה, שעל־ידי־זה זוכים לתקן הכל כנ"ל, שזהו בחינת קריאת התורה כנ"ל.

ועל־כן נוהגים כל הצדיקים והיראים לומר תורה ומוסר בסעדה שלישית של שבת ביותר, כי אז נתעורר קול הנגון הנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא יכולין להוכיח את ישראל בבחינת קולו של משה שנסתלק אז דיקא, וכנ"ל.