# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/42/

וזה בחינת (ריש ספרא): 'שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם', שהעקר הוא הכתוב השלישי שהוא המכריע, שהוא בחינת המח השלישי הנ"ל, ששם עקר הצרוף והברור וכו' כנ"ל. כי עקר ההכחשה שבין שני הכתובים הוא מצדנו, מחמת חסרון דעתנו, כי בודאי משפטי ה' ישרים צדקו יחדו, ובאמת בודאי אין בהם שום הכחשה, חס ושלום, רק מחמת חסרון דעתנו נראין שני הכתובים כמכחישין זה את זה, וכל זה מחמת שלא נתברר עדין מח השלישי שהוא הדעת, ששם עקר הברור כנ"ל, שזהו בחינת הכתוב השלישי כנ"ל. ועל־כן ההכרעה והתקון הוא על־ידי הכתוב השלישי המכריע בין שני כתובים המכחישין זה את זה, כי עקר שלמות ידיעת התורה הוא על־ידי הדעת ששם עקר הברור, שהוא המח השלישי, בחינת הכתוב השלישי וכנ"ל. (ועין לעיל באות יח בסופו).