# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/5/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל לענין מנין גברי העולים לתורה, בשני וחמישי וכו' שלשה, בראש חדש וכו' ארבעה, ביום־טוב חמשה, ביום כפור ששה, בשבת שבעה, והקשו (מגלה כג.): 'הני שלשה חמשה שבעה, כנגד מי? חד אמר: כנגד ברכת כהנים, וחד אמר: כנגד שלשה שומרי הסף, וחמשה רואי פני המלך, ושבעה רואי פני המלך'. ואחר־כך הקשו על ששה של יום כפור, כנגד מי? וכו', והוא תמוה תכף בתחלת העיון, מפני מה לא הקשו על ארבעה של ראש חדש וחל המועד, וכן הקשו התוספות שם, וישבו בדחק, שבראש חדש הסברא נותנת להוסיף אחד, עין שם.

ואף אנו נאמר על־פי הנ"ל, שבודאי על־פי טעם הנ"ל על קריאת התורה בצבור, אין צריכין לשאל על מנין ארבע של ראש חדש וכו', כי עקר קריאת התורה בצבור הוא להמשיך עלינו קדשת מתן תורה, שצריכין להמשיך עלינו בכל דור בכל עת, והעקר בימים קדושים שעקרם הוא שבת קדש שבו נתנה תורה, וכן יום־טוב וחל המועד שמקבלים כל קדשתם משבת שהוא 'תחלה למקראי קדש וכו' (בקדוש לליל שבת), וכן ראש חדש שהוא גם כן בחינת קדשת יום־טוב, בבחינת (תהלים קד, יט): "עשה ירח למועדים", כי מראש חדש מונין המועדים. ובהם עקר תקון קריאת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם (עין ירושלמי פרק ד הלכה א'): 'משה תקן להם לישראל שיהיו קורים בשבת ובמועדים, ובראשי חדשים' וכו'. ועקר קדשת מתן תורה שאנו ממשיכין עלינו על־ידי קריאת התורה - הוא בשביל להמשיך עלינו ברור המדמה וכו', שעל־ידי־זה נתברר אמונת חדוש העולם, שכל העולם תלוי ואינו מתקים בכל דור ובכל עת כי אם על־ידי אמונת חדוש העולם שישראל ממשיכין עליהם על־ידי קריאת התורה כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין לחדוש העולם שלעתיד שאז יתער השיר חדש, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו', ועל־כן צריכין לקרות בתורה בטעמים ובנגון וכנ"ל.

ועל־כן לא הקשו רבותינו ז"ל על מנין ארבעה גברי של ראש חדש וכו', כי בודאי עקר הקריאה של כל הימים הקדושים ראוי להיות מנין ארבעה, כי עקר הקריאה בשביל לעורר השיר חדש הנ"ל שהוא בבחינת ארבעה, כי הוא שיר פשוט כפול משלש מרבע שנמשך מארבע אותיות השם, שעקר שלמות השיר הוא כשהוא מרבע, ועל־כן בודאי היה ראוי לקרות תמיד בכל הימים הקדושים מנין ארבעה, כי עקר הקריאה בשביל רבוע הנ"ל. ועל־כן לא הקשו כלל על מנין ארבעה של ראש חדש וכו', כי עקר הקריאה צריכה להיות מנין ארבעה.

ועל־כן באמת בראש חדש שהוא תקון המועדות, אז מזכירין בתפלת מוסף ומתפללין לזכות לשירי דוד, כמו שאומרים: 'ובשירי דוד עבדך' וכו'. כי עקר השיר הנ"ל נזכה על־ידי בחינת דוד־מלך־ ישראל שהוא בחינת משיח, שהוא בחינת השיר הנ"ל, כי עסק כל ימיו בזמירות שירות ותשבחות וכו', כי הוא "נעים זמרות ישראל" (שמואל־ב כג, א), והוא בבחינת שלמות המרכבה, ששלמותה על־ ידי רבוע דיקא, דהינו ארבעה רגלי הכסא וכו', כי דוד ברגל רביעי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בראשית כ.). וכל עקר קדשת ראש חדש שהוא בשביל המועדים, הוא בבחינת דוד, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (ראש השנה כה.), ועל־כן אומרים בשעת קדוש לבנה: "דוד מלך ישראל חי וקים", כי ביומי דדוד ושלמה קימא סהרא באשלמותא (זהר ויצא קנ.). כי עקר השיר הנ"ל, שהוא בחינת אמונת חדוש העולם של תחלת הבריאה, שעל־ידי־זה נזכה לחדוש העולם שלעתיד, עקרו נזכה על־ידי דוד שהוא משיח, שהוא תקן העולם בימיו, והוא עתיד לבוא ולתקן העולם, עד שיזכה לשיר הזה בשלמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט:): 'לי נאה לברך' וכו', שזה יהיה כל הקבול שכר של הצדיקים והכשרים וכו'.

ודוד הוא בבחינת ראש חדש שהוא תקון המועדות כנ"ל, שאז הוא בחינת: 'חדתותי דסהרא' (זהר אמור צו:; תרומה קלח.), שאז בעת 'חדתותי דסהרא' כל נושאי הכסא מתקנים שיר חדש כשמביאים הארון לבית שמש, שהוא שיר ששררו פרות הבשן אז כשנשאו הארון לבית שמש (עבודה זרה כד:), שהוא מזמור (תהלים צח): "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה" וכו', [שכל זה מבאר ברמזים נפלאים בסוף המעשה של שני הבנים שנחלפו (ספורי מעשיות מעשה יא), עין שם היטב והבן]. וזה השיר הוא בעצמו השיר הקדוש והנורא הנ"ל שהוא שיר פשוט כפול ומשלש ומרבע, שבשביל זה קורין בתורה כנ"ל, וכמו שכתוב שם בסוף התורה 'תקעו תוכחה' ששיר הנ"ל הוא בחינת: "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה" וכו', עין שם. כי ראש חדש שהוא 'חדתותי דסהרא' הוא בחינת חדוש העולם, כמו שאומרים בברכת קדוש הלבנה: 'וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה' וכו'. ועל־כן מצות קדוש הלבנה יקר מאד מאד, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מב.): 'אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם אחת בחדש, דים' וכו'.