# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1788/66/6/

ועל־כן עקר קדוש הלבנה הוא כשאין עננים מכסין אותה מלראותה (עין שלחן ערוך ארח חיים סימן תכד סעיף א). כי עקר תקון השיר הנ"ל הוא על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח הנ"ל, שעל־ידי־זה העננים כלים, בבחינת (ישעיה מד, כב): "מחיתי כעב פשעיך" וכו', כמו שכתוב שם, עין שם. ובשביל זה הרבה מדקדקים יותר מדאי שלא לקדשה עד שיעברו העננים לגמרי, אבל הם טועים בזה, כאשר שמענו מכמה צדיקים ומ אדמו"ר ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תפג), ובפרט בעת שהזמן דחוק שסמוך לסוף חצי החדש, בפרט בחרף, שבודאי הוא שטות גדול לדחות מצוה נוראה כזאת בשביל דקדוק קל שלא נזכר בגמרא כלל, כי לא אמרו רק: 'הרואה לבנה בחדושה מברך' וכו' (סנהדרין מב.), שמובן שתכף כשרואין אותה צריכין לברך, רק שבפוסקים מבאר שכשהיא מכסה בעננים לא יברכו, והוא דבר אמת ומובן בודאי, אבל תכף כשרואין אותה אפלו כשהעננים סביבה והיא נראית מתוך ענן קלוש בודאי מחיבים לקדשה, וכמבאר בפרוש שם: 'אם יש עליה ענן קלוש' וכו'. ואיך נוכל להחמיר, בפרט כשהזמן דחוק, לדחות מצוה כזאת בשביל דקדוק קל?

ובאמת זה הטעות נמשך מחמת גדל חביבת המצוה שיקרה מאד אצל ישראל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין שם), והיא מרמזת על חדוש העולם שישראל עתידין להתחדש כמותה, על־כן הכל חפצים שתהא זכה לגמרי. אבל לא כונו יפה בזה, כי הם שוכחים שאנו עתה בזה העולם השפל והחשך, בפרט עתה בדורות הללו באחרית הימים האלה, שהגלות, בפרט גלות הנפש - מתגבר ומתפשט מאד מאד בכלל ובפרט על כל אחד ואחד, על־כן עתה כל המאורות אינם מאירין כראוי, כי מיום שחרב בית־המקדש חשכו המאורות, כי אז נאמר (ישעיה יג, י): "חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו", ואנו מחיין עצמנו במעט דמעט אור המאיר עלינו מתוך עמק החשך אפלה הזאת, ועל־כן בכל המצו‍ת ובכל הקדשות, אם נרצה, חס ושלום, להמתין עד שנוכל לקים המצוה בבהירות ובזכות ובצחות גדול כראוי, כבר בטלה כל התורה והמצו‍ת, חס ושלום, חס ושלום, כי בודאי אין בידינו לקים שום מצוה בשלמות עתה בכל הדקדוקים והפרטים, ובפרט בזכות וצחות המחשבה שהוא העקר, אבל אף־על־פי־כן אנו צריכין לקים כל המצו‍ת כפי מה שנוכל, ורק בזה אנו מחיין עצמנו ומשיבין נפשנו בגלות המר הזה, בפרט כפי מה שיודע כל אחד מרירת נפשו ונגעי לבבו וכו'. על־כן בודאי חלילה לנו למנע ממצות ברכת הלבנה בשביל דקדוקים הנ"ל, רק לקים כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא ופוסקים, שמבאר שחיבים לקדשה אפלו כשרואין אותה מתוך ענן קלוש וכנ"ל.

ועין היטב בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות, ובמה שעזרנו השם־יתברך לבאר ולחדש בהם, מבאר ומובן היטב, שעתה כל קיומנו וחיותינו הוא רק על־ידי הנקדות טובות שאנו חוטפין מתוך הענן והחשך וכו', והבן היטב האמת לאמתו.

כי יש בזה הרבה לדבר הנוגע לכלל קדשת איש הישראלי, ובפרט להקטנים במעלה, להחלושי כח שבישראל, ובפרט כמו שיודע כל אחד בנפשו, אם ירצו עוד לדקדק ולהחמיר בחמרות יתרות, יכולים להכשל ולפל על־ידי־זה יותר, חס ושלום, חס ושלום, וכמבאר בדברינו הרבה בזה.