# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/61/

לאחר התפלה נופלין על פניהם - שהוא בחינת העלאת מין נוקבין (פרי־עץ־חיים נפילת אפים פרק א), שנעשה על־ידי השתוקקות וכסופין דקדשה במסירת נפש, שזה בחינת נפילת אפים, כמו שכתב רבנו בפרוש במאמר המתחיל 'זווגן של אותיות ו כו'' (בסימן לא). ועל־ידי־זה אנו מצירין האותיות ונעשין כלי לקבל טוב. ובזה אנו גומרין לתקן ההשפעה שנמשכת בתפלה שתהיה שפע טובה וברכה על־ידי כסופין של נפילת אפים, כי העקר תלוי בכסופין, אם הם דקדשה מצירין האותיות ועושין אותן כלי לקבל טוב, כמבאר שם.

ועל־כן אין אומרים תחנון ואין נופלין על פניהם בכל יום שיש בו איזה תוספת קדשה (שלחן ערוך ארח חיים סימן קלא), כי כשיש בו תוספת קדשה יש בחינת תוספת נפש יתרה כמו בשבת, רק שבשבת שקדשתו גדולה יש בו נפש יתרה ממש, ובשאר הימים שיש בהם קצת תוספת קדשה יש בהם בחינות וניצוצות נפש יתרה. וכשיש בחינת נפש יתרה - אין צריך לפל על פניהם, שעל־ידי־זה מחדשין הנפש ובזה מצירין השפע, כמבאר שם, כי כבר נתחדש נפשו ונתוסף קדשה בנפשו בכניסת היום, שזכה לבחינת נפש יתרה על־ידי הכסופין דקדשה, שהם בחינת (ביצה טז.): 'כיון ששבת וי אבדה נפש', שזה בחינת כסופין דקדשה, שעל־ידי־זה בעצמו נעשה הנפש, ועל־כן אין צריך עוד לפל על פניו שהוא גם כן בחינת כסופין כנ"ל, עין שם במאמר הנ"ל היטב:

ועל־כן אומרים אחר־כך קדשה דסדרא, כדי להמשיך קדשה על עצמנו, כדי שנהיה כלים ראויים לקבל טוב. ועל־כן אומרים הקדשה בלשון הקדש ובלשון תרגום, כדי להשלים הלשון הקדש על־ידי לשון תרגום, שזה בחינת שלמות לשון הקדש, שעקר הקדשה על־ידי שלמות לשון הקדש, שעל־ידו זוכין לשמירת הברית שהוא עקר הקדשה, כי 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כד, ו). ועל־ידי קדשה זו שהוא בחינת שלמות לשון הקדש, בחינת שמירת הברית, על־ידי־זה עושין כלים קדושים להמשיך השפע למטה, כי עקר תקון הכלים שיקבלו טוב הוא על־ידי שמירת הברית, כנ"ל:

וכן שאר הפסוקים של 'ובא לציון', כלם הם השתוקקות וכסופין אחר השם־יתברך, הכל כדי לתקן ולציר הכלים לטוב, להמשיך השפע טובה וברכה, כי אז הוא המשכת השפע למטה, כמובא (פרי־עץ־חיים חזרת העמידה פרק ג'):

ועל־כן בשבת ויום־טוב אין אומרים קדשה דסדרא בשחרית כי אם במנחה, כי בחל אין נמשך השפע כי אם בשעת התפלה ואחר־כך נסגר השער, אבל בשבת ויום־טוב כל היום קדש, כי הם עצמם אות, ונמשך השפע כל היום, ועל־כן אין אומרים קדשה דסדרא כי אם בגמר היום שהוא תפלת מנחה. וכן ביום הכפורים שיש עוד תפלה יתרה - אין אומרים כי אם בתפלה האחרונה שהיא תפלת נעילה שהוא בגמר היום, כי בגמר היום אומרים הקדשה הנ"ל כדי לתקן ולציר השפע שנמשכה כל היום שתהיה שפע קדושה טובה וברכה, כנ"ל:

הלכות נפילת אפים הלכה ב' נכללת בהלכות נשיאת כפים הלכה ב'.

והלכות נפילת אפים הלכה ג' לא מצאנו באמתחת כתביו הקדושים, ולא נודע לנו אם בארה בפעם השלישית גם כן, אך נאבדה בעו‍נותינו הרבים כמו שכמה וכמה הלכות נאבדו, או לא בארה אז: