# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/11/

וזהו בחינת אסור חמץ בפסח שהוא חמור מאד, שהוא בחינת חטא עץ הדעת, שהוא סטרא דמותא, כמובא (זהר פנחס דף רנא:): "מחמצת" (שמות יב, יט) - 'תמן חמץ תמן מת'. כי חמץ הוא בחינת חמוץ המח כנ"ל, שבא על־ידי המתנה ושהיה כנ"ל. וכל זמן שאין זוכין לתקן המחין על־ידי אתערותא דלתתא על־ידי תפלה ומצו‍ת ומעשים טובים, אזי עדין אינו זוכה לבחינת הכתר כנ"ל, ועל־כן אסור לו להחמיץ את מחו בשום ידיעה והשגה כנ"ל.

וישראל במצרים שהיו בגלות גדול מאד והיו משקעים בארבעים ותשעה שערי טמאה שנפלו לשם על־ידי חטא אדם הראשון, כמובא (שער הכונות פסח דרוש א), ולא היה אפשר לגאלם כי אם על־ידי שיאיר עליהם השם־יתברך אור גדול מאד להשיג אלקותו יתברך בהארה גדולה מאד, כמובא בכונות.

ועל־כן באמת חמל עליהם השם־יתברך והאיר עליהם הארה נפלאה אז כנ"ל. אבל מחמת שכל הארתם היה עדין בלי אתערותא דלתתא, כי היה קדם קבלת התורה, על־כן עדין לא זכו לבחינת 'כתר' כנ"ל, על־כן אסור אז החמץ באסור חמור מאד, כי השגתם והארתם אז היה רק לפי שעה, כמובא, בבחינת חפזון, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "כי בחפזון יצאת וכו', ולא יראה לך חמץ", כי אסורים להחמיץ מחם ודעתם כלל בהשגתם העצומה, מאחר שעדין לא תקנו את כח המסדר והמישב שהוא בחינת 'כתר' כנ"ל, על־כן עדין לא נתתקן החמץ בקדשה, ועל־כן אז בפסח אז החמץ הוא סטרא דמותא ממש, כי הוא בחינת 'עץ הדעת טוב ורע' ממש, מאחר שעדין לא תקנו את הכתר, על־כן אסור עליהם ההמתנה והשהיה בדעתם, כי אין זוכין עדין לבחינת הכתר שהוא בחינת המתנה כנ"ל. על־כן כל אכילתם צריך להיות מצה לבד, כי כל הארתם והשגתם אז הוא בחינת מחין גדולים מאד שהם למעלה ממדרגתם שבאו רק לפי שעה לצרך הגאלה כנ"ל, שכל זה הוא בחינת מצה, שהוא בחינת מחין גדולים מאד שמקבלין בחפזון שלא בהדרגה ושלא כסדר, מחמת שעדין לא תקנו את הכח המסדר והמישב את המחין שאז יורדין המחין בהדרגה כסדר. ומחמת זה אסור החמץ עתה באסור חמור מאד, כי אם ירצה להמתין ולהחמיץ מחו באור ההשגה הגדולה הזאת - יכול לתעות מאד, כי תתגבר הסטרא אחרא מאד, שהם הכפירות ובלבול המחין, וכל זה מחמת שעדין לא תקנו את הכח המסדר הנ"ל, והמחין יורדין בחפזון שלא כסדר.

וזה הוא תקף הנס של הגאלה של פסח, שהשם־ יתברך עשה עמנו חסד נפלא ונורא מאד שאנו זוכין להארה גדולה כזאת שאין אנו ראויים לזה, על־ידי אתערותא דלעלא, כי בלא זה לא היה אפשר להגאל בשום אפן. כי אי אפשר לקבל אז המחין כסדר על־ידי כח המסדר הנ"ל, מחמת שבמצרים נאחזו בהם הקלפות מאד, וכבר מבאר בהתורה הנ"ל, שאי אפשר לזכות לתקן את הכח המסדר הנ"ל שעל־ידו משיגין 'אמצעותא דעלמא' שהוא אור האין סוף, כי אם כשיורדין תחלה לעמקי הקלפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדשה לבררם משם, שזהו בחינת 'מי יימר' הנאמר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב, אבל עכשו בשעת גאלה הראשונה בשעת יציאת מצרים, אז אי אפשר להתחיל כסדר לברר תחלה ניצוצי הקדשה מעמקי הקלפות על־ידי עשית המצו‍ת בשמחה, ולעלות אחר־כך בבחינות הנאמרים בהתורה הנ"ל, עד שיזכו לתקן המסדר והמישב, עד שיזכו על־ידי־זה להשיג אמתת השגת אלקותו יתברך, כי אז במצרים נאחזו בהם הקלפות מאד, ולא היה להם כח להעלות השכינה מגלותה בהדרגה כסדר, על־כן הפליא השם־יתברך חסדו עמנו והאיר עליהם התגלות אלקותו בהארה נפלאה שלא בהדרגה ושלא כסדר, ועל־ידי־זה נתבטלו הקלפות ויצאו השכינה וכנסת ישראל משם. וההארה העליונה הבאה מלמעלה בפסח שאז עדין אין זוכין להמשיך הכח המסדר והמישב מבחינת 'כתר' כנ"ל, זאת ההארה היא בחינת מצה, שהיא בחינת מחין גדולים מאד, כי בבחינת חמץ שהוא בחינת חמוץ המח, שם נאחז אז הסטרא אחרא מאד, מחמת שעדין לא זכו להמשיך בחינת כח המסדר והמישב את המחין מבחינת 'כתר', וכנ"ל.