# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/13/

וזהו החלוק שבין ישראל לעכו"ם. כי בישראל נאמר (דברים ז, ז): "כי אתם המעט מכל העמים" - 'שאתם ממעיטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה' (חלין פט. הובא ברש"י שם), שכשהשם־יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך - אינם רודפים לחקר אחר חקירות וידיעות וחכמות, רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד, בבחינת (שיר־השירים א, ד): "משכני אחריך נרוצה", שתכף כשהשם־יתברך מתחיל למשכם אליו, אזי תכף הם רצים אחריו, וכמו שפרש רש"י שם: 'אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך ואני תכף רצתי אחריך' וכו'. ותכף כשישראל מתחילין לרדף אחריו יתברך, אזי השם־יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו, בבחינת (שם ח, יד): "ברח דודי" וכו', בבחינת (שם ה, ו): "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" וכו', ואחר־כך צריכין להתחיל בהדרגה כסדר לרדף אחריו ולבקשו ולעבדו בעבדות ובמעשים טובים בשמחה, עד שנזכה למצאו בהתגלות נפלא יותר ויותר, שכל זה הוא בחינת פסח ושבועות כנ"ל. כי על־ידי מעשיהם הטובים בשמחה זוכין לתקן המסדר והמישב, ואזי זוכין למה שזוכין, דהינו בחינת השגת התשעה היכלין וכו' הנ"ל.

וזהו בחינת (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", שהקדימו נעשה לנשמע (שבת פח.), ולכאורה אי אפשר להבין הדבר כלל, איך אפשר לעשות קדם שישמעו? האמת שהתורה שבחה אותם על זה שמגדל תשוקתם להשם־יתברך הקדימו נעשה לנשמע, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (שם) גדל שבח ישראל בזה, אבל אף־על־פי־כן קשה הדבר מאד, איך יציר ענין זה, ואיך עולה על הדעת לעשות קדם שנשמע? אך באמת בהתורה גופה מבאר הענין היטב, כי מבאר בפסוק שתשובתם היתה כך: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", נמצא, שאמרו שמה שידבר ה' יעשו וכו', נמצא שבאמת הם עושין אחר שישמעו דברי ה', כמבאר בפסוק: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", אך לפי זה קשה, אם כן מה מעלתם שהקדימו נעשה לנשמע, הלא כבר הקדימו לומר שיעשו מה שידבר ה' כנ"ל?

אך באמת הענין מבאר היטב על פי הנ"ל, כי זה עקר מעלת קדשת ישראל בבחינה הנ"ל, דהינו שישראל אמרו שהם אינם רוצים לחקר שום חקירה בטעמי המצו‍ת ובדרכי השגתו והנהגותיו יתברך, רק כל אשר ידבר ה' "נעשה" - מיד, תכף בלי שום שאלה וחקירה כלל, ואחר־כך: "ונשמע", כי 'נשמע' לשון הבנה בלב, כמבאר בפרוש רש"י (בראשית מא, טו) ובדברי רבותינו ז"ל בכמה מקומות (ברכות מ.; ערובין קב:), הינו שישראל אמרו שכל אשר ידבר ה' יעשו מיד - כפי אשר יצא מפי משה רבנו, בלי שום חקירה ושאלה אחר שום טעם כלל, ואחר־כך על־ידי־זה: "ונשמע", כי על־ידי עשית המצו‍ת באמת בתמימות בשמחה - זוכין אחר־כך להשיג מה שמשיגין, על־ידי שזוכין לתקן בחינת הכח המסדר שהוא בחינת 'כתר' וכו' כנ"ל, ששם מקור השמחה, כידוע, וזה גדל מעלת ישראל.

ועל־כן באמת זכו על־ידי־זה לשני כתרים שהם בחינת שמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): שבשעה שאמרו ישראל 'נעשה ונשמע' ירדו מלאכים ונתנו שני כתרים בראש כל אחד וכו', שנאמר (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם". כי אלו ההשגות והעדיים שזכו על־ידי 'נעשה ונשמע', הם בחינת כתרים, בחינת שמחה, בחינת: "ושמחת עולם על ראשם", כי זכו לבחינת 'כתר' שהוא בחינת המסדר והמישב כנ"ל.