# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/16/

וזהו (שמות ל, יב): כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם וכו' - הינו כשתרצה למנות את ישראל, ואז צריכין שמירה ותקון שלא ישלט סטרא דמותא, חס ושלום, על־ידי המנין, כמו שכתוב (שם): ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם - כי המגפה בחינת מיתה שולטת, חס ושלום, על־ידי המנין, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא, שהוא סטרא דמותא, היא מבחינת מנין, כי הסטרא אחרא היא בחינת "בקשו חשבנות רבים" כנ"ל.

כי זה ידוע, שהשם־יתברך הוא למעלה מהמנין והמספר, בבחינת: 'לפני אחד מה אתה סופר' (ספר יצירה פרק א), וכל עקר המנין והמספר שהוא בחינת רבוי - מתחיל אחר הבריאה, כי אחר הבריאה יש כמה גונין ופרטים, ושם שיך מנין שהוא רק במקום הרבוי. וזה הדבר אי אפשר להשיג בשום דעת אנושי, איך נמשך הרבוי שהוא בחינת מנין ומספר, ממקור האחדות, דהינו בחינת פעלות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט יתברך, כי זה אי אפשר להשיג עכשו בהדעת, כי אם באמונה לבד שממשיכין לנו הצדיקים הגדולים הנ"ל שזוכין להשגת התשעה היכלין הנ"ל, כי אלו הצדיקים הזוכין להשגה זאת, הם כוללין ומיחדין כלליות הבריאה שהוא בחינת מספר ומנין שהוא בבחינת אחר הבריאה כנ"ל, הם כוללין הכל בקדם הבריאה בשרש האחדות, כי הם משיגין השגת אלקותו ואחדותו יתברך ויתעלה בבחינת 'מטי ולא מטי', בבחינת רדיפה ומעכב, עד שנעשין אצלן תשעה היכלין הנ"ל.

ואלו התשעה היכלין בשרשם למעלה הם גבוהים ונעלמים מאד מאד בתכלית ההעלם, כי הם בחינת אורות הצחצחות שהם למעלה מהספירות, כי 'לית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען' וכו' כנ"ל, אבל אף־על־פי־כן מחמת הרדיפה והמעכב הנ"ל, על־ידי־זה מכה הרדיפה בהמעכב, עד שנעשין כביכול בחינת היכלות בההשגה בבחינת מספר ומנין, כי הם תשעה היכלין. ואלו התשעה היכלין שרש כל הספירות שהם שרש המספר והמנין, כי אלו התשעה היכלין הם אורות הצחצחות שהם שרש הספירות כידוע, שמשם נמשכין כל המספרים שבעולם, שהם בחינת כלליות הבריאה כנ"ל.

ועל־כן הם במספר 'תשעה היכלין', 'תשעה' דיקא, כי מספר תשעה הוא שרש כל המספרים שבעולם, כידוע בחוש, שהמספר כלה אצל תשעה, כי אחר תשעה חוזר המספר למקור האחדות שהוא עשרה, שהוא בחינת אחד, כי עשרה הוא עשירית אחד, וכן הולך המספר עד תשעה עשיריות, ואחר־כך חוזר ונכלל באחד שהוא מאה אחת, וכן לעולם, כידוע, נמצא, שעקר שרש המספר הוא תשעה, ואחר־כך חוזר הכל ונכלל באחדות.

כי כן הדבר באמת, שהמספר והמנין חוזר ונכלל תמיד באחדותו יתברך, שזה עקר תקון כל העולמות, כי באמת שרש המספר נמשך מאחדותו יתברך על־ידי בחינת תשעה היכלין הנ"ל, שנעשין על־ידי הרדיפה והמעכב הנ"ל, שהם בבחינת 'מטי ולא מטי', רצוא ושוב, רצוא ושוב, שהם שבים ורצים תמיד ונכללין באחדותו יתברך, ואינם נפרדים לעולם ממקור האחדות יתברך. ועל־כן הם רק תשעה היכלין, כי אחר שמגיעין לבחינת תשעה היכלין הנ"ל, אזי אל מקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת ברצוא ושוב, בבחינת 'מטי ולא מטי', וחוזרים ונכללים באחדותו יתברך.

נמצא, שאלו התשעה היכלין שהם שרש כל המספרים שבעולם, הם מקשרים ומיחדים באחדותו יתברך. ומי שזוכה להשגה זאת אזי נתבטלין כל הכפירות ונתבטל סטרא דמותא, שהוא בחינת "בקשו חשבנות רבים", שהם החקירות והכפירות הנמשכין מהרבוי, כי זה הצדיק שזוכה להשגה זאת, זוכה לכלל כל המספרים והמנין שהם באים אחר הבריאה לכלל הכל במקור האחדות, על־ידי השגת התשעה היכלין הנ"ל, כנ"ל.

וזהו בחינת מצות שקלים לצרך קרבנות צבור וקטרת ומלאכת המשכן (רש"י שמות כה, ב). כי על־ידי מצות שקלים שמביאין מהם קרבנות וקטרת, על־ ידי־זה נמשך שמחה, בחינת (משלי כז, ט): "קטרת ישמח לב" כנ"ל, וכן בקרבנות כתיב 'שמחה', כמו שכתוב (דברים יב, ז): "ושמחתם בכל משלח ידכם", וכן בפסוקים הרבה, שעל־ידי השמחה הזאת של קרבנות וקטרת, שזהו בחינת עשית המצוה בשמחה - על־ידי־זה מעלין הקדשה מהקלפות, עד שזוכין להשגת תשעה היכלין הנ"ל כנ"ל. ואזי כשזוכין להשגה זאת - נתבטל סטרא דמותא והכפירות הנאחזין בהמנין והמספר, כי נכלל המספר והמנין באחדותו יתברך כנ"ל.

ועל־כן צותה התורה לתן שקלים לצרך קרבנות וקטרת בעת המנין, כדי שלא יהיה בהם נגף בפקד אתם, כי נתבטל סטרא דמותא שהוא הסטרא אחרא הנאחז בהמנין, הוא נתבטל על־ידי השקלים שהם לצרך הקרבנות וקטרת, שהם בחינת עשית המצוה בשמחה, שעל־ידי־זה נכלל המנין באחדותו יתברך על־ידי השגת התשעה היכלין הנ"ל, כנ"ל.