# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/21/

וזה בחינת חצות לילה, שאז היה עקר גאלת מצרים, כמו שכתוב (שמות יא, ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים". כי יום ולילה הם בחינת חמה ולבנה, ששרשם נמשך משני הבחינות הנ"ל, שהם בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל, שעל־ידי שניהם יחד דיקא משיגין השגת אלקותו בבחינת 'מטי ולא מטי', בבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' כנ"ל, ועל־כן שם נכללין יום ולילה יחד, שזהו בחינת (זכריה יד, ז): והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור - כי לעתיד נזכה להשגה זאת שנמשכת על־ידי כלליות הרדיפה והמעכב ביחד כנ"ל, ששם נכללין לילה ויום יחד כנ"ל, ועל־כן יהיה אז יום אחד אשר הוא לא יום ולא לילה, כי שם הוא למעלה מהזמן, ושם נכלל יום ולילה יחד כנ"ל.

וזהו והיה לעת ערב יהיה אור - כי עקר השגת האור, שהוא אור האין סוף, הוא על־ידי המסדר והמישב, שהוא בחינת המעכב הנ"ל, שהוא בחינת חשך, בחינת (תהלים יח, יב): "ישת חשך סתרו", שזה החשך הוא למעלה מכל האורות, כי על־ידי־זה משיגין אור האין סוף כנ"ל, וזהו והיה לעת ערב יהיה אור - כי עקר השגת האור אין סוף, הוא על־ידי המעכב שהוא המסדר והמישב, שהוא בחינת חשך העליון כנ"ל.

ועל־כן גם בסדר הבריאה קדם החשך לאור, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר" וכו' - 'ברישא חשוכא והדר נהורא' (שבת עז:), כי אי אפשר להשיג האור כי אם על־ידי החשך, בבחינת (קהלת ב, יג): "כיתרון האור מן החשך", כי כל האורות נמשכין מאור האין סוף, שאי אפשר להשיגו אלא על־ידי בחינת החשך, שהוא בחינת המעכב, בחינת העדר הידיעה, דהינו כשיש לו זה הכח במחו שיודע בעצמו שאינו יודע כלל, כי אי אפשר להשיג זה האור כי אם כשיש לו כח המסדר שהוא כח המעכב, כדי שיעכב מחו בשעת רדיפה שלא יכנס במה שאין לו רשות, אז דיקא יכול להשיג מה שישיג, בבחינת 'מטי ולא מטי' וכו', כנ"ל.

וזה בחינת חצות, שנקדה האמתית של חצות לילה קשה להשיג, עד שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:): שאפלו משה לא ידע חצות אימת וכו'. כי בחצות הלילה אז מתחיל להתנוצץ אור היום, הינו שאז נמשך התגלות אלקותו יתברך, שהוא בחינת אור האין סוף, שהוא שרש של כל המאורות, שנתגלה בחצות דיקא, כי אז נכללין לילה ויום יחד, שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהן נכללין יחד, שעל־ ידי־זה דיקא משיגין אורו יתברך. ועל־כן אז הוא זמן יציאת מצרים, שאז נתגלה אלקותו יתברך, בבחינת: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", דהינו שאז בחצות כביכול השם־יתברך בעצמו יוצא ומגלה עצמו, שעל־ידי־זה יוצאין ממצרים שהם כלל כל הגליות. כי הקלפות שהם הכפירות, שהם עקר הגלות, נתבטלין ונכנעין על־ידי התגלות אלקותו שנתגלה בחצות דיקא, שאז בעת הנקדה של חצות לילה אז נכללין החשך והאור, יום ולילה יחד, שהם בחינת הרדיפה והמעכב שנכללין יחד, שעל־ידי־זה נתגלה השגת אלקותו כנ"ל.

וזאת הנקדה אי אפשר להשיג, ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (שם) שגם משה לא ידע חצות אימת, כי זהו בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', שזה אי אפשר להשיג איך נכללין הידיעה והעדר הידיעה יחד, ואי אפשר לכון הרגע והנקדה ששם נכללין שניהם יחד, שזהו בחינת חצות כנ"ל.

ועל־כן נסמך פרשת "כחצת הלילה" וכו' לפרשת קדוש החדש, כי שניהם בחינה אחת, כי זהו גם כן סוד העבור, שהוא סוד קדוש החדש למלאת פגימת הלבנה, על־ידי־זה הסוד ששם נכללין חמה ולבנה יחד וכו', כנ"ל.