# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/23/

ועל־כן דוד דיקא זכה לזה, כי דוד הוא בחינת מלכות משיח, והוא בחינת אתערותא דלתתא, בבחינת (תהלים נז, ט): "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר", ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ד.): 'אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי', דהינו שזכה לאתערותא דלתתא קדם אתערותא דלעלא [וכמו שפרש ה'טורי זהב' בתחלת ארח חיים (סימן א' סעיף קטן ב'), עין שם].

כי משה רבנו הוציא את ישראל ממצרים, שהיא גאלה הראשונה, שאז היה קדם קבלת התורה, שההכרח היה לגאלם על־ידי אתערותא דלעלא לבד כנ"ל, ומחמת זה אז נאסר החמץ, ומחמת זה אמר 'כחצת', כי אי אפשר להשיג נקדת חצות שהיא נקדת 'תכלית הידיעה' הנ"ל, מחמת שהיה קדם קבלת התורה, שלא זכו ישראל עדין לבחינת אתערותא דלתתא בשלמות כנ"ל. וזהו (שמות יב, לט): ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו', וכל זה היה בעת נקדת חצות לילה שאז היה עקר הגאלה, ובאותה הנקדה היה תלוי גאלתם, שאם היה מתמהמה הגאלה עוד רגע אחת - היו נשקעים שם, חס ושלום, כמובא בספרים (של"ה פסחים דרוש ג), ומשם נמשך אסור חמץ בפסח שאסור במשהו, שהוא סוד משהו הנ"ל, שלא יכלו להתמהמה עוד אפלו משהו, שמחמת זה נאסר החמץ, כמבאר שם בפסוק גופה שזהו סוד אסור חמץ, כמו שכתוב ויאפו את הבצק וכו' עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.

וכל זה היה בעת חצות לילה שאז היה עקר הגאלה, כנ"ל. כי עקר התגלות אלקותו יתברך הוא בבחינת חצות לילה, שאז נכלל לילה ויום יחד, שהם בחינת הרדיפה והמעכב כנ"ל, ומחמת שאז לא זכו עדין לבחינת 'כתר', ולא זכו עדין לתקן בחינת המעכב, מחמת שלא היה להם אתערותא דלתתא בשלמות, על־כן הצרכו לצאת בחפזון ונאסר החמץ אז באסור חמור מאד, כי כשההארה וההשגה נמשכת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא - צריך לרוץ אחריו יתברך בחפזון גדול ולבלי להחמיץ מחו ולישב דעתו כלל, כי אם ירצה אז לישב דעתו - יהיה נכשל ויפל מאד מאד, כמו אדם הראשון שחטא בזה - שרצה תכף לחקר וכו' כנ"ל, מאחר שההשגה גדולה ונשגבה מאד מאד מכלי המחין שלו, מאחר שיורדת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא.

ועל־כן צריכין לאכל אז מצה דיקא, שהוא בחינת חפזון, בחינת הארה העליונה הגבה מאד, והמצה בעצמה היא אסותא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תצוה קפג:), כי על־ידי־זה בעצמו שאנו אוכלין מצה שבעת ימים ונזהרין מחמץ במשהו, על־ידי־זה אנו שומרין את מחנו לבלי להרהר אחרי מדותיו, ולבלי להסתכל במה שאין לנו רשות, ועל־ידי־זה בעצמו נעשה בחינת אתערותא דלתתא, עד שאנו זוכין לקבל אחר־כך המחין בהדרגה כסדר.

ועל־כן אחר פסח התר החמץ. כי כשהמחין יורדין כסדר על־ידי אתערותא דלתתא, אז כל אחד לפי בחינתו זוכה לבחינת כח המסדר והמישב את שכלו, ואז אין צריכין חפזון, כי נמשך עלינו הארה מבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', ואז התר ונתתקן החמץ בקדשה על־ידי כח המסדר והמישב שנמשך עלינו, שהוא הארת הכתר כנ"ל.