# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/3/

ועל־כן בשבת ויום־טוב ושאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין בהם נפילת אפים. כי שבת הוא מעין עולם הבא שאז תגדל השמחה מאד, בחינת (ישעיה נה, יב): "כי בשמחה תצאו", בחינת (שם כה, ט): "ואמר ביום ההוא וכו' זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" וכו', וכן ביום־טוב וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון - כלם הם בחינת ימים טובים שמאיר בהם הארת שבת. ועל־כן אין אומרים אז ודוי ואין נופלים אז על פניהם, כי אז אין שליטה להקלפות שהם בחינת עצבות, ועל־כן אז השמחה בשלמות, ואין צריכין אז לירד לעמקי הקלפות להעלות השמחה משם, כי אז אין להקלפות שהם העצבות שליטה כלל, ואז נתעורר בחינת שלמות השמחה שלעתיד כנ"ל, ועל־כן אז ממילא זוכין להשיג אור אין סוף בבחינות הנ"ל, שעקר השגתו על־ידי השמחה, כי אז הם ימי שמחה ואין צריכין אז לירד להעלות ולברר השמחה מהקלפות, כי אז אין להקלפות שהם העצבות שום שליטה כלל, ואז מאיר השמחה ממילא מעצם תוספת קדשה שבאותו היום, שזאת התוספת קדשה של אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון הוא בחינת שבת שהוא מעין עולם הבא, שאז הוא עקר השמחה, ועל־ידי־זה נכללין באור האין סוף בבחינות הנ"ל, ואין צריכין אז ודוי דברים ולא נפילת אפים כלל, מחמת גדל השמחה שמאיר אז כנ"ל: