# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/6/

וזה בחינת (תהלים לד, א): "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך". כי דוד המלך הוא בחינת מלכות דקדשה, שהוא בחינת השכינה, שהוא בחינת מלכות דוד משיח, כידוע, שהוא בחינת שמחה כנ"ל. ועקר המלחמה של דוד עם הסטרא אחרא והקלפות היה רק לשבר העצבות ולזכות לשמחה, שזהו בחינת עשרה מיני נגינה שהמשיך דוד בעולם על־ידי ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כמו שכתוב (שם צב, ד): "עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן כד), וכן מבאר בזהר הקדוש (משפטים דף קז.) שדוד המלך, עליו־השלום הוא בדחא דמלכא, שאפלו בעת שהתודה על חטאו בשבירת לב לא עזב את דרכי בדיחתו, כמבאר שם בזהר, עין שם, כי דוד הוא בחינת מלכות דקדשה, שהיא בחינת השכינה שהיא שמחתן של ישראל כנ"ל.

ועל־ כן בעת שבא דוד ביד הפלשתים בגלות ותפסו אותו והביאוהו לפני אבימלך ורצו לנקם בו, וראה דוד שאי אפשר להתגבר עליהם ולצאת מהם כי אם על־ידי שמחה, שעל־ידי־זה עקר ההתגברות על הקלפות והסטרא אחרא שהם בחינת עצבות כנ"ל, אבל בעת תקף הגלות שמתגברין במרירת השעבוד ואינם מניחים לשמח, ואם כן מאין יבוא עזרנו? כי אי אפשר להמלט מהסטרא אחרא כי אם על־ידי שמחה, ולשמחה אי אפשר לזכות מחמת תקף התגברותם בגלות כנ"ל, על־כן דוד המלך, שהיה שמחתן של ישראל, כשנפל בגלות ביד הסטרא אחרא שהם הפלשתים, חנן ה' אותו בעצה הזאת שעשה עצמו כשוטה ממש, ועשה מעשה שטות ושגעון ממש, והוריד רירו על זקנו, "ויתו על דלתות השער" וכו' (שמואל־א כא, יד), ועל־ידי־זה נמלט מידם, כי על־ידי מלי דשטותא דיקא באים לתוך שמחה, שעל־ידי־זה נצולין מהם, כי עקר ההתגברות עליהם הוא על־ידי שמחה, ואי אפשר בגלות לשמח כי אם על־ידי מלי דשטותא דיקא כנ"ל.

וזהו בחינת שמחת פורים שעושין אז כל מיני שחוק ומלי דשטותא בשביל שמחה, כי עקר השמחה הוא על־ידי מלי דשטותא דיקא כנ"ל: