# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/7/

וזהו בחינת (מגלה ז:): חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - כי בפורים אז עקר הכנעת זהמת הנחש שהוא העצבות, בחינת "בעצבון תאכלנה" כנ"ל, וצריכין אז להעלות השמחה מעמקי הקלפות, בבחינת 'מי יימר' הנ"ל, עד שנזכה על־ידי השמחה להשיג בחינת התשעה היכלין הנ"ל, שעל־ידם משיגין אור האין סוף בבחינת 'מטי ולא מטי', שזהו בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' כנ"ל. ועל־כן 'חיב אנש לבסומי', דהינו להשתכר בפורים בשביל שמחה, כמו שכתוב (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש", וצריכין להגדיל השמחה עד שיזכה על־ידי השכרות והשמחה של פורים לבוא לבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', שזהו בחינת 'עד דלא ידע' וכו'.

כי עקר אחיזת הטוב והרע, שזהו בחינת ברוך מרדכי וארור המן, עקר אחיזתו הוא מעץ הדעת טוב ורע, שעקרו נמשך מבחינת (משלי טז, כח): "נרגן מפריד אלוף", דהינו שמפריד בחינת הכתר שהוא בחינת 'אלף', בחינת 'פלא', שהוא המסדר והמישב את המחין שהוא המעכב את המחין מרדיפתן, שעקר השגת הידיעה הוא על־ידי־זה דיקא, בבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', שבחינת 'לא נדע' הוא עקר תכלית הידיעה, ומי שזוכה לזה אז נכלל הידיעה והעדר הידיעה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד בשרשם, ועל־ידי־זה עקר תכלית הידיעה. ואז נתבטל הרע לגמרי, כי עקר אחיזת הרע הוא מהעדר הידיעה והסתרתו, שנמשך מחמת רבוי אור שגורם שבירת כלים, שזהו מחמת שאינם כוללים הידיעה והעדר הידיעה יחד, [וכאשר יבאר עוד מזה לקמן (באות ט') בעזרת השם־יתברך]. ועל־כן בפורים אז צריכין להשתכר עד שיבואו לידי שמחה כזאת, עד שיזכה לבחינת 'תכלית הידיעה' הנ"ל, ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד, שהם הידיעה והעדר הידיעה שניהם נכללין יחד, בבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', ושם נתבטל כל הרע לגמרי כנ"ל. וזהו בחינת עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - כי שם אין שיך לומר טוב ורע, כי שם כלו אחד כלו טוב, וכנ"ל: