# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/64/9/

וזהו (שם ל, יג): כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו וכו', ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם, זה יתנו וכו', מחצית השקל בשקל הקדש וכו', מחצית השקל תרומה לה'. ומבאר בפרוש רש"י ובדברי רבותינו ז"ל (ברכות סב:) שהמגפה תוכל לשלט, חס ושלום, על־ידי המנין, על־כן צותה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל כדי שלא יהיה בהם נגף, כמבאר בפסוק גופיה. כי עקר אחיזת סטרא דמותא, חס ושלום, נמשכת מבחינת מנין, שהוא בחינת (קהלת ז, כט): "בקשו חשבנות רבים", שנמשך על־ידי פגם 'עץ הדעת טוב ורע', שאז נגזר מיתה על העולם. כי עקר פגם 'עץ הדעת טוב ורע' הוא בחינת "בקשו חשבנות רבים", שהוא בחינת פגם כל החוקרים הנכנסין בחקירות וקשיות למעלה משכלם, עד שבאים על־ידי־זה לכפירות גדולות ולאפיקורסות גמורה.

כי באמת "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כא, ל), וכמו שכתוב (ירמיה ח, ט): "הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם", כי השם־יתברך לית מחשבה תפיסא ביה כלל, ואי אפשר לידע מאלקותו יתברך כי אם על־ידי מעשים טובים, הינו על־ידי עשית המצוה בשמחה, שעל־ידי־זה דיקא זוכה לעלות למעלה מעלה, עד שזוכה להשיג אור אין סוף בבחינת 'מטי ולא מטי', בבחינת התשעה היכלין הנ"ל, שזה עקר השגת אלקות, אשרי הזוכה לזה!

ועקר תכלית שלמות התקון שזוכין על־ידי עשית המצוה בשמחה, הוא מה שזוכין על־ידי־זה לתקן את בחינת המסדר והמישב את המחין, שהוא בחינת 'כתר' שהוא גבוה מן הכל. ואף־על־פי שזאת הבחינה הוא כמו מונע ומעכב, כי הוא מעכב את המחין מרדיפתן להשיג אור האין סוף, אף־על־פי־כן באמת, אדרבא! זהו עקר תכלית שלמות תקון המחין, ואי אפשר להשיג שום השגה אמתית כי אם על־ידי־זה דיקא, דהינו על־ידי תקון המסדר והמישב שהוא בחינת 'כתר', שהוא כמו מעכב את המחין מרדיפתם, וכמבאר בהתורה הנ"ל.

וזה הכתר שהוא בחינת המעכב המסדר והמישב את המחין כנ"ל, זה אי אפשר להשיג כי אם על־ידי עשית מצו‍ת מעשיות דיקא, דהינו על־ידי עשית המצו‍ת בשמחה כנ"ל. כי עקר תכלית שלמות השמחה הוא שם, בבחינת 'כתר', בבחינת (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם", "על ראשם" דיקא, זה בחינת 'כתר', גלגלתא, שהוא בחינת "על ראשם" כנ"ל, כי הכתר הוא על הראש, כי הוא למעלה מהראש והמחין, כי הוא המסדר והמישב את המחין, ושם עקר השמחה, בחינת: "ושמחת עולם על ראשם", "על ראשם" דיקא כנ"ל. והעקר כשזאת השמחה עולה מעולם העשיה דיקא, דהינו כשזוכין לעשות מצו‍ת בשמחה, שאז דיקא זוכין לבחינת 'כתר' הנ"ל שהוא המסדר והמישב, שעל־ידי־זה דיקא נעשין תשעה היכלין הנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא משיגין אור האין סוף בבחינת 'מטי ולא מטי' וכו' כנ"ל.

כי עקר שלמות זכות הצדיק שזוכה על־ידי מעשיו הטובים, הוא כשזוכה לבחינת 'כתר' שהוא גבוה מן הכל, שהוא בחינת המסדר והמישב הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר השגת אלקות, דהינו השגת אור אין סוף וכו' כנ"ל. וזהו החלוק שבין אדם למלאך, שהאדם הצדיק הוא גבוה הרבה מן המלאך, כמובא (סנהדרין צג.), ועקר החלוק הוא בבחינת השגת הכתר הנ"ל, כי לבחינת השגת הכתר הנ"ל אין זוכין כי אם על־ידי מעשה התחתונים דיקא, בעבדות ובמעשים טובים דיקא, ובשביל זה נברא האדם בזה העולם השפל "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב, טו) - 'בפקודין דעשה ולא תעשה' (זהר בראשית כז.), כדי לזכות לבחינת הכתר הנ"ל שהוא תכלית שלמות האדם, כי על־ידי־זה עקר השגת אלקות כנ"ל.

כי השם־יתברך ברוך־הוא מרומם ומנשא למעלה מכל המחשבות מאד מאד, כי לית מחשבה תפיסא בה כלל, ואין שום נוצר ונברא ונעשה ונאצל למטה ולמעלה למעלה שיוכלו להשיגו, כי ה' עליון נורא מאד, נעלה על כל ההשגות של כל דרי מעלה ומטה, וכל ברואי מעלה ומטה כלם ירעדון ויפחדון מאימת שמו הגדול, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון בזכרם אימת שמו וזכרו הגדול והנורא יתברך ויתעלה לנצח, וכמו שאנו אומרים בברכת קריאת שמע: 'וכלם עושים באימה וביראה רצון קונם וכו' והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים' וכו', וכמבאר בפסוקים רבים ובדברי רבותינו ז"ל. וכל ברואי מעלה ומטה הכל רועשין ובוערים ומתלהבים ורודפים מחשבתם להשיג השגת אלקותו יתברך. אבל אי אפשר להשיג השגת אלקותו יתברך כי אם בבחינת 'מטי ולא מטי' כנ"ל, וזה אי אפשר להשיג בתכלית השלמות כי אם על־ידי העבודה של מעשה התחתונים דיקא. כי עקר מניעת ההשגה הוא מחמת רבוי אור שאי אפשר לקבל, כידוע, ועקר הכלים וההיכלות לקבל האור בהדרגה ובמדה, בבחינת 'מטי ולא מטי', הם נעשין על־ידי תקון הכתר דיקא שהוא המסדר והמישב את המחין, שהוא כמו מעכב ומונע את המחין מרדיפתם, שעל־ידי־זה עקר ההשגה כנ"ל. וזה אין זוכין כי אם על־ידי מצו‍ת מעשיות דיקא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): 'בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים על ראשם וכו', שנאמר: "ושמחת עולם על ראשם"', נמצא, שעל־ידי קבלת התורה, בחינת נעשה ונשמע, זכו לבחינת 'כתר', שעל־ידי־זה עקר ההשגה.

כי זה העולם העשיה הוא תכלית הגשמיות, והוא עקר מסך המבדיל בפני השגת אלקותו יתברך, אבל כשזוכין לעבד את ה' בזה העולם העשיה ולעשות מצו‍ת מעשיות בשמחה, אזי זה עקר התקון, כי זוכה על־ידי המצו‍ת מעשיות בשמחה, שמברר ומתקן ומעלה את בחינת העשיה שהוא תכלית המסך המבדיל, הוא מעלה אותו לבחינת 'כתר', ואז נתהפך ונעשה מבחינת העשיה, מבחינת מסך המבדיל, נעשה ממנו בחינת 'כתר', שהוא גם כן בחינת המבדיל ברוחניות עליון, כי הכתר פרוס בין הנאצלים לבין המאציל, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, כי הכתר הוא כמו מונע ומעכב את המחין מרדיפתם להשיג אור האין סוף, אבל זה המניעה והמעכב הוא עקר התכלית שלמות התקון כנ"ל, כי אי אפשר להשיג השגת אור אין סוף כי אם על־ידי־זה דיקא, נמצא, שמבחינת עשיה גשמיות שהוא עקר המניעה והמעכב והמסך המבדיל והמונע מהשגת אלקותו יתברך, כשזוכה לטהר ולקדש את העשיה על־ידי עשית המצו‍ת בשמחה, אזי מזה דיקא עקר התקון, כי עולה על־ידי־זה למעלה למעלה, עד שנעשה על־ידי־זה דיקא בחינת 'כתר' שהוא גם כן בחינת מונע ומעכב, שזה המונע והמעכב הוא עקר תכלית שלמות התקון כנ"ל.

וזה בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה' (בפיוט לכה דודי), כי 'סוף מעשה' שהוא תכלית גשמיות העשיה, הוא 'במחשבה תחלה' שהוא בחינת 'כתר' שהוא בחינת תחלת המחשבה, כי הכתר הוא שרש כל המחין, שהם המחשבות, כידוע. וזה עקר התכלית והתקון כשזוכין להשלים כונת הבריאה להעלות סוף המעשה לתחלת המחשבה, הינו שמגשמיות העשיה שהוא בחינת 'סוף מעשה', מזה דיקא יזכו להשיג 'תחלת המחשבה' שהוא בחינת 'כתר', שנעשה על־ידי תקון העשיה דיקא, דהינו על־ידי עשית המצו‍ת מעשיות דיקא כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר השגת אלקות כנ"ל.

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת פרק ו, הלכה ט'): עתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת, שנאמר (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" - 'מחצתן' דיקא, שהוא בחינת 'כתר', שהוא בחינת מחצה, כי הוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כנ"ל, וישראל ישיגו השגות אלקותו יתברך על־ידי־זה דיקא, ובזה יהיו גבוהים מן המלאכים, כי המלאכים הם 'עומדים', ולא עמדו בנסיון של זה העולם המגשם, על־כן אין זוכין לבחינת 'כתר' כנ"ל, ועל־כן אי אפשר להם להשיג אלקותו יתברך כמו הצדיקים, כי לא יוכלו לקבל רבוי האור, מחמת שאין להם כלים ומחצות בדעתם לעכב ההשגה אצלם. ועל־כן נקראים 'שרפים', כי הם נשרפים ונתלהבים מאור השגתם העצומה, מחמת שאין להם מחצות לעכב, מחמת שאין להם מצו‍ת מעשיות וכו' כנ"ל. [ועין בהתורה 'ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם' וכו' בלקוטי תנינא סימן ז', שם מבאר גם כן זה המאמר 'עתידין צדיקים שיהיה מחצתן' וכו', שמחצתן הוא בחינת 'כתר', ועין עוד במקום אחר (הלכות נזקי שכנים הלכה ג' אות ח'), והבן היטב].