# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/66/5/

וזהו שאומרים בהודוי: 'תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו, שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו' וכו'. ולכאורה הענין פלא, מה זה שמזכירין לשון שלילה - 'שאין אנו עזי פנים וכו' לומר לפניך וכו' צדיקים אנחנו ולא חטאנו' וכו', מה טענה היא זאת? ולמה לנו להזכיר כל זה? היה לנו להתחיל תכף: 'אנא ה' חטאתי' וכו'. וגם קשה, איך נוכל לומר 'צדיקים אנחנו ולא חטאנו', מאחר שאנו יודעים בעצמנו שחטאנו, ומה זה זכות שאינו עזות פנים כל כך לאמר לא חטאתי? הלא אי אפשר להכחיש החוש, מאחר שיודע שחטא!

אך עקר הטענה הוא על־פי הנ"ל, שמבקש מהשם־ יתברך שלא יתעלם מתחנתנו ותבוא לפניך תפלתנו, ואזי הוא יכול תכף לפל בדעתו איך אבקש שלא יתעלם מתחנתנו, מאחר שאני יודע בעצמי שגרמתי בעו‍נותי העלמה והסתרה כזאת, כי על־ידי כל חטא ועון ופשע מעלימים ומסתירים כבודו יתברך, בבחינת (ישעיה נט, ב): "כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלקיכם". על־כן תכף מחזק את עצמו ומתנצל את עצמו לפניו יתברך ואומר: 'שאין אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו', הינו שזה עקר הזכות שלי מה שעדין אני יודע ומאמין שחטאתי לפניך ואני מבקש ומחפש עדין תשובה ומחילה, כי היה אפשר, חס ושלום, לפל כל כך עד שיכחיש לגמרי, חס ושלום, כמו שנמצאים בעו‍נותינו הרבים אפיקורסים וכופרים גמורים שנפלו לכפירות גמורות, רחמנא לצלן, עד שמכחישין בהחטאים לגמרי, כי אומרים שאין זה חטא ועו‍ן כלל, שעליהם נאמר (ירמיה ב, לה): "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי".

כי האפיקורסים, אפלו אותם שמודים במציאותו יתברך, אבל רבם כופרים בפגם החטאים, וכופרים בתורת משה, או שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה, כמו ירבעם בן נבט וחבריו, ואומרים מה שאומרים, עד שלדעתם אין שיך מצוה ועברה, חס ושלום, רק בשביל נימוסי המדינה וכו', רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן, מכפירות כאלה. על־כן אנו מתנצלים, מאחר שאנו מאמינים בהאמת - ואין אנו עזי פנים וכו' לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו - כמו הכופרים הנ"ל, שעושים כל העברות ואומרים שהם צדיקים ולא חטאו כלל, כי מכחישים בכל מצו‍ת התורה כנ"ל, אבל מאחר שאין אנו עזי פנים לומר כך, חס ושלום, ואנו אומרים בפה מלא: 'חטאנו, עוינו ופשענו', על־כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו.

כי עקר ההעלמה הוא מחמת שעל־ידי העון נעשה מסך המבדיל, ויכול להכניס בדעתו איזה כפירה, חס ושלום, כמו שכתוב בספר המדות על־פי אלף־בית (אות אמונה סימן כב): 'הפשע מכניס כפירה באדם', כי עקר שרש היצר הרע הוא בחינת 'אל־אחר־כפירות', כמו שכתוב במקום אחר (סימן י'), ששרשו מההעלמה הנ"ל. אבל כח נשמות ישראל גדול מאד, ובפרט גדל הכח של הצדיקים העוסקים בתקונם, על־כן אפלו אחר כל החטאים והעו‍נות הגמורים, חס ושלום, עדין הנשמה מזכרת עצמה בהאמת, ומרגשת כאבה העצום של עו‍נותיה, עד שמבקש עדין תשובה ומחילה, וכל זמן שמבקש עדין יש לו תקוה, יהיה איך שיהיה וכנ"ל.

וזהו שמבקשים: מאחר שאין אנו עזי פנים הנ"ל להכחיש ולומר לא חטאתי וכו' כנ"ל, רק עדין אני מבקש ומחפש תקון וכו', על־כן תכף נתבטל ההעלמה וההסתרה שהם יונקים משם, וכמבאר היטב בסוף התורה הנ"ל, כי עקר יניקתם היה מההעלמה וכו', עין שם היטב, ועל־כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו, כי ראוי שתתבטל ההעלמה על־ידי מה שאנו מבקשים ומחפשים עדין תקון, וצועקים ומתודין חטאינו, ואין אנו עזי פנים הנ"ל, לפל להסתרה והעלמה גמורה לאמר: צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכנ"ל, על־כן בודאי ראוי לך שלא תתעלם מתחנתנו, וכנ"ל.

וזה שאומרים בשעת הודוי: מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו', הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וכו', אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך וכו'. כי זה עקר הודוי והתשובה, שאנו מודים ומתודים שאין אנו יודעים כלל היכן אנחנו בעולם, כי הרבינו לפשע נגדך, כמו שמתודים על־פי אלף־בית: 'אשמנו, בגדנו' וכו', שהוא שפגמנו בכל העשרים ושתים אותיות התורה, וכמובא, עד שמסימין: תעבנו, תעינו, תעתענו - שאנו הולכים כתועה ומתעה ואין אנו יודעים מה נאמר לפניך וכו', מה נספר לפניך וכו', רק אנו מאמינים ש כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, כי רק אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וכו', הינו שכל הרזין והנסתרות הנמשכין מהמאמר סתום ונסתר מאד, שמשם כל יניקת הסטרא אחרא שמהם העו‍נות כנ"ל, אתה יודע כלם, כי באמת יש בההסתרה וההעלמה עצמה דעת עמק ונסתר ונעלם מאד, רק שמעצם העלמו אי אפשר להשיגו, ומשם נמשך יניקת הסטרא אחרא כנ"ל, אבל אנו מאמינים שאתה יודע כל תעלומות ונסתרות, ועל־ידי־זה כל תקותנו, מאחר שאנו יודעים שגם שם אתה נעלם מאד, בבחינת: 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו: בכרך גדול של רומי' (ירושלמי תענית פרק א הלכה א), כמובא שם בסוף התורה הנ"ל - על־כן על־ידי־זה אנו מצפים ומבקשים ומחכים עדין לשוב אליך ושיתתקן הכל, בבחינת ירידה תכלית העליה וכו', וכנ"ל.