# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/66/8/

וזה בחינת (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וכו' אל הארץ אשר אראך", ופרש רש"י: 'ולא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתן לו שכר' וכו', וכן (שם כב, ב): "על אחד ההרים אשר אמר אליך", וכן (יונה ג, ב): "וקרא עליה את הקריאה" וכו'. כל זה הוא בחינת מה שכתוב בסוף התורה הנ"ל, שגם על גדולי הצדיקים עובר בחינה זאת, שקדם כל תורה מכרח לעבר דרך אלו הבלבולים וספקות, שהם בחינת (תהלים לח, יא): "לבי סחרחר" וכו' וכו', כמו שכתוב שם. וזהו בחינה הנ"ל, מה שהשם־יתברך לא גלה לאברהם את הארץ מיד כדי שיצטרך לחפש ולבקש אחר רצונו היטב, וזה עקר הנסיון שלו וכן של כל הצדיקים, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש, שבשעת הנסיון של כל האדם, אין האדם בדעתו בשלמות בענין הנסיון, כי אם היה דעתו שלם בזה - לא היה לו נסיון כלל. וכל זה הוא ענין הנ"ל, שהשם־יתברך נסה את אברהם ולא גלה לו את הארץ מיד, כדי שיהיה נבוך ומספק, ואף־על־פי־כן יחפש ויבקש אחר רצונו, ועל־ידי־זה דיקא יזכה שהשם־ יתברך יגלה לו רצונו וירבה שכרו על־ידי־זה, כי על־ידי הבקשה והחפוש יזכה לעליה גדולה וכנ"ל. וכן העקדה שנאמר בו: "על אחד ההרים" וכו'.

וכן יונה שנאמר בו: "וקרא עליה את הקריאה", כי יונה לפי דעתו לא הוטב בעיניו שליחות זה לנינוה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא ויקרא ח), כי לא הבין עצם רחמי השם־יתברך עד היכן הם מגיעים, על־כן התעה אותו השם־יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין זה (בראשית רבה נה, ז): 'הקדוש ברוך הוא מתהא את הצדיקים' וכו', ולא גלה לו מיד, כדי שיחפש ויבקש הרבה, ועל־ידי־זה ישיג רצונו ומדת רחמיו המרבים, שהוא יתברך מרבה להיטיב ורוצה בתשובה אפלו של אמות העולם, מכל שכן של ישראל.

ועל־כן באמת כשהיה יונה במעי הדגה הודה לה' יתברך על רבוי רחמיו, כמו שכתוב שם (יונה ב, ג): מבטן שאול שועתי שמעת קולי וכו', ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך וכו', כל משבריך וגליך עלי עברו וכו', אך אוסיף להביט אל היכל קדשך - שכל זה הוא ענין הבקשה והחפוש הנ"ל, שגם מבטן שאול ממש צריכין לצעק אל ה', כמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר בזה הלשון (שיחות הר"ן סימן שב): ש'העקר הוא: מבטן שאול שועתי'; הינו כנ"ל.