# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1856/66/9/

וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה שנסמך לזה, שהכל בבחינה הנ"ל, שהצדקת הכרחה לירד למקום טמא ומטנף כזה, כדי שבעצם כחה תבקש ותחפש גם שם את השם־יתברך, ועל־ידי־זה תעלה עם אברהם בעליה גדולה, בבחינת (בראשית יג, א): "ויעל אברם ממצרים", ועל־ידי־זה הכינה הצלה וישועה גדולה לישראל בגלות מצרים, שעל־ידי־זה לא יכלה טמאת מצרים לשלט בהם, ויצאו משם על־ידי עשר מכות שהכה את פרעה ומצרים, שכל זה היה על־ידי (שם יב, יז): "וינגע ה' את פרעה ואת ביתו" כשלקח את שרה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תזריע נב.), כי על־ידי־זה המשיכה דרך הנ"ל לישראל, שבכל מקום שיהיו בגלות, אפלו במקומות המטנפים מאד, גם שם יבקשו ויחפשו בבחינת 'איה' וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה יעלו משם כנ"ל.

וזהו גם כן בחינת לקיחת אסתר לבית אחשורוש, שאז צעקה (תהלים כב, ב): "אלי אלי למה עזבתני", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טו:), ועל־ ידי־זה היה מפלת המן־עמלק שהוא תקף זהמת הסטרא אחרא. הכל בבחינה הנ"ל, כדי להורות לישראל, שגם במקומות המטנפים יצעקו אל ה' ויחפשו ויבקשו אותו, וכמו שעשו אז מרדכי ואסתר שכנסו את כל היהודים לזעק הרבה לה'.

וכן צריכין בכל דור ודור בכלליות ישראל, ובפרטיות כל אחד ואחד, לבקש תמיד את השם־יתברך בכל מקום שהוא ולצעק בכל עת להשם־יתברך, בבחינת: "מבטן שאול שועתי", ואל יתיאש מן הצעקה והבקשה לעולם, עד ישקיף וירא ה' משמים.

ענין קדשה דסדרא

ענין קדשה דסדרא, שהוא קדשת 'ובא לציון' שאומרים בלשון הקדש ובלשון תרגום, ואז ממשיכין השפע למטה, כמובא בכונות (דרושי חזרת העמידה דרוש ד'; פרי־עץ־חיים שם פרק ג). על־פי מה שכתב רבנו ז"ל במאמר 'כי תצא למלחמה' בלקוטי תנינא (סימן פ"ב), עין שם היטב כל המ אמר כלו.

כי יש בחינת כסדר ושלא כסדר, בחינת אלף־בית ותשר"ק, בחינת אחור וקדם וכו'. וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר, הוי"ה במלוי אלפין גימטריא 'מ"ה' - אדם, וחוה בחינת 'מלכות פה ותורה שבעל־פה' וכו' (תקוני זהר יז.), וחוה לשון דבור וכו'.

והכלל, כשהולך לו לאדם שלא כסדר זה מחמת שהוא מחלק בחינת מלכות לעצמו, הי נו שיש לו גדלות, בחינת: 'אנא אמלך', ואזי הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, הינו מלכות, חוה, תשר"ק. וכשזאת הבחינת 'חוה' היא מקשרת להקדוש ברוך הוא, הינו לבחינת 'אדם', אזי הולך לו כסדר, כי 'באתר דאית דכר וכו'' (זהר חקת קפג:).

ובחינת כסדר נקרא 'יוד' וכו'. וכשמחלק הד' בחינת מלכות לעצמו, אזי נעשה שלא כסדר, 'דוי' וכו', בחינת (ישעיה א, ה): "וכל לבב דוי". כי כשהולך לו לאדם שלא כסדר זה לו מחלת לב, כמו שכתוב (משלי יג, יב): "תוחלת ממשכה" וכו'. וכשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר - ידע שיש לו גדלות וכו', יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בבחינת 'מה' וכו', ואז נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת 'מה', ונעשה כסדר וכו'.

כי עקר חיות המלכות הוא בחינת 'מה', שהוא בחינת 'חכמה' - 'כ"ח מ"ה', שהוא החיות של כל הדברים, בחינת: 'מה כחנו מה חיינו וכו'', כמו שכתוב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה". וזהו (תהלים כד, א): "לה' הארץ ומלואה", כשהארץ, בחינת 'חוה', 'מלכות', מקשרת לה', אזי היא במלואה ובשלמות וכו', עין שם כל זה היטב.

ועקר התשובה בחדש אלול, כי אז פתח משה דרך כבושה לילך בה, כי משה קשר עצמו אפלו להפחות שבפחותים, ומסר נפשו עליהם וכו', גם בכל עליה ועליה מצא שם הקדוש ברוך הוא וכו', בחינת (שם קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה" וכו'. וזה סוד כונות אלול וכו', עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת 'קדשה דסדרא' שאומרים אחר התפלה. כי זה ידוע, שהתפלה היא בחינת 'מלכות פה' (תקוני זהר יז.), בחינת (תהלים נא, יז): "אדני שפתי תפתח" וכו'. ועקר שלמות התפלה כשמקשרין ומיחדין התפלה להשם־יתברך באחדות גמור, כי מי שזוכה לתפלה כראוי בשלמות - אזי התפלה היא אחדות פשוט עם השם־יתברך, בבחינת (דברים י, כא): "הוא תהלתך והוא אלהיך", כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן יט), ותפלה כזו נתקבלת בודאי, בבחינת (ישעיה סה, כד): "והיה טרם יקראו ואני אענה" וכו', ונתמלא בקשתו מיד בודאי, כי כשהתפלה נכללת בו יתברך - זה בחינת ששלא כסדר, בחינת 'חוה־מלכות', בחינת תפלה, נכלל בבחינת כסדר, שהוא בחינת 'אדם', דהינו בהקדוש ברוך הוא, ואזי נעשה הכל כסדר, כנ"ל במאמר הנ"ל, ואזי הולך להאדם כסדר, דהינו שנתמלא בקשתו, הפך בחינת שלא כסדר, חס ושלום, שהיא בחינת (משלי יג, יב): "תוחלת ממשכה מחלת לב", שאין נתמלא רצונו ובקשתו, חס ושלום, שזה הוא בחינת שלא כסדר. אבל כשנכללת התפלה בו יתברך, ונכלל בחינת תפלה־מלכות שהוא בחינת שלא כסדר, בבחינת כסדר כנ"ל, אזי נעשה הכל כסדר, ונתבטל בחינת שלא כסדר, בחינת "מחלת לב", רק נתמלא כל משאלות לבו לטובה, שזהו בחינת כסדר, שהולך לו כסדר כרצונו ונתמלא כל משאלותיו, בחינת (תהלים כ, ו): "ימלא ה' כל משאלותיך" וכו'.

אבל מי שאין זוכה שתהיה התפלה נכללת בו יתברך, וזה מחמת המחשבות זרות שבתפלה, דהינו פניות וגדלות שיש לו בתפלתו, חס ושלום, שזה בחינת: 'אנא אמלך', שאזי מחלק, חס ושלום, בחינת 'מלכות' 'שלא כסדר' לעצמו, ואזי הוא בבחינת שלא כסדר, ואזי אין נתקבל תפלתו ולא נתמלא משאלתו, כי נעשה לו שלא כסדר, חס ושלום, שהוא בחינת "תוחלת ממשכה" וכו' כנ"ל, דהינו שאין נתמלא תפלתו ותוחלתו, מחמת שהוא בתוך בחינת שלא כסדר, על־ידי שחלק בחינת 'מלכות' לעצמו על־ידי הפניות והגדלות שהיה לו בתפלתו, שהוא בחינת 'אנא אמלך' כנ"ל. על־כן צריך לעשות תשובה וישפיל את עצמו, ואזי חוזר לבחינת 'מה', ואזי חוזר שלא כסדר ונכלל בכסדר, ואזי נתמלא בקשתו והולך לו כסדר כנ"ל.

וזהו בחינת 'קדשה דסדרא' שאומרים אחר התפלה להמשיך השפע. כי כשרוצים להמשיך השפע שבאה על־ידי התפלה, דהינו שיתמלא בקשתו וחפצו שהתפלל עליו, אזי צריכים שיתבטל בחינת 'שלא כסדר', דהינו שבחינת 'שלא כסדר' יהיה נחזר ונכלל בבחינת 'כסדר' כנ"ל, שעל־ידי־זה נתמלאין כל הבקשות וכו' כנ"ל. על־כן אומרים אז 'קדשה דסדרא', ואזי נכלל 'שלא כסדר' בבחינת 'כסדר'.

כי קדוש הוא בחינת 'חכמה' כמובא (זהר אחרי סא.), וחכמה הוא בחינת 'מה' כנ"ל, וזה בחינת (ירמיה ב, ג): "קדש ישראל לה' ראשית" וכו', וכתיב (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה", נמצא, שקדש הוא בחינת 'חכמה', שהוא בחינת 'מה', אדם, בחינת (יבמות סא.): 'אתם קרויין אדם', הינו ישראל עם קדוש קרויים 'אדם', שהוא בחינת 'מה', בחינת 'חכמה' כנ"ל, בחינת: 'ישראל עלה במחשבה תחלה', שהוא בחינת 'חכמה', כי המחשבה הוא בחינת 'חכמה', כמובא (תקוני זהר יט, מא:). נמצא, שקדשה הוא בחינת 'חכמה', 'מה', אדם, שזה בחינת כסדר. וזה בחינת יוד [עשרה] מיני קדשות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כלים א, ו-ט), וזה בחינת (מגלה כג:): 'אין קדשה בפחות מיוד [עשרה]', כי קדשה זה בחינת 'כסדר' שהוא בחינת 'יוד', כנ"ל במאמר הנ"ל.

ואנו אומרים הקדשה אז בלשון הקדש ובלשון תרגום, לשון תרגום הוא בחינת 'שלא כסדר', בחינת חוה, שעקר בנינה על־ידי תרדמה, כמו שכתוב (בראשית ב, כא): "ויפל ה' אלקים תרדמה" וכו' - 'תרדמה' הוא במספר 'תרגום', כמובא (סימן יט; עץ חיים שער לד פרק ב). כי לשון הקדש ולשון תרגום שממנו יונקים השבעים לשונות הם בחינת כסדר ושלא כסדר, כי עקר סדור הלשון הוא לשון הקדש שבו נברא העולם, וזהו הצרוף האמתי המסדר כראוי, בחינת 'כסדר', אבל הצרופים של שאר לשונות הם בבחינת 'שלא כסדר', כי הם נקראים "לשון עלגים" (ישעיה לב, ד), ואין להם שלמות, והם בבחינת 'שלא כסדר', כי צרופיהם אינם מסדרים כסדר הראוי מששת ימי בראשית בעת בריאת העולם, כי סדר הבריאה היה רק על־ידי לשון הקדש. ועל־כן אנו אומרים 'קדשה דסדרא' בלשון הקדש ובלשון תרגום, כדי שיהיה נכלל בחינת תרגום, בחינת 'שלא כסדר', בתוך בחינת 'כסדר', שהוא בחינת הקדשה בלשון הקדש, שהוא בחינת כסדר, בחינת 'חכמה' וכו', בחינת 'קדוש'. ובשביל זה נקרא 'לשון הקדש', על שזה הלשון נכלל בבחינת 'כסדר', שהוא בחינת 'קדוש' כנ"ל. ועכשו אנו כוללים גם לשון תרגום שמשם יניקת השבעים לשונות, שהוא עקר בחינת 'שלא כסדר', בחינת תרדמה כנ"ל, ונכלל הכל בבחינת 'קדש', בלשון הקדש, על־ידי הקדשה שאומרים בלשון הקדש ובלשון תרגום כנ"ל.

ועל־כן אז נמשך השפע ונתמלא כל משאלות לבנו לטובה, על־ידי שנכלל 'שלא כסדר' בתוך בחינת 'כסדר' כנ"ל. ועל שם זה נקרא 'קדשה דסדרא', 'דסדרא' דיקא, כי עקר קדשה זו כדי שיהיה נעשה הכל 'כסדר' כנ"ל, כדי שיתמלא משאלות לבנו אז, שזהו בחינת ירידת השפע בעת שאומרים 'קדשה דסדרא', כנ"ל.

וזה בחינת שלש קדשות, כנגד בחינת שלשה אלפין שיש בשם 'מ"ה' (יוד, ה א, ו א ו, ה א), שהוא בחינת 'אדם'. וזה בחינת: 'קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתיה, קדיש על ארעא' וכו', זה בחינת התשובה הנ"ל במאמר הנ"ל, שהוא בבחינת (תהלים קלט, ח): 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך' כנ"ל במאמר הנ"ל, שזהו בעצמו בחינת 'קדיש בשמי מרומא עלאה, קדיש על ארעא' וכו'. וזה 'מלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו, ג), בחינת (תהלים כד, א): "לה' הארץ ומלואה" - שממשיכין הקדשה עלינו, על בחינת 'מלכות' שהוא בחינת ארץ, ועל־ידי־זה הוא במלואה ובשלמות כנ"ל, כי 'מלכות' בחינת ארץ, נכלל בבחינת כסדר, בחינת אדם, בחינת 'קדוש' כנ"ל. וזה בחינת 'אשרי' שאומרים מקדם, דהינו 'תהלה לדוד' שנתיסד על־פי אלף־בית שכלולים בו העשרים ושתים אתון, כי 'תהלה לדוד' זה בחינת מלכות פה, כדי שתהיה נכללת בבחינת אלף־בית כסדר על־ידי 'קדשה דסדרא', כנ"ל.

וזה בחינת ובא לציון גואל ולשבי פשע וכו'. כי בציון ששם הבית־המקדש וקדש קדשים - שם כלולים כל היוד מיני קדשות שיש בארץ ישראל, ועל־כן שם שער השמים, שדרך שם עולין כל התפלות. כי העולם בכללו נגד השם־יתברך הוא בבחינת שלא כסדר, בחינת תשר"ק, בבחינת (ראש השנה י:): 'בתשרי נברא העולם', תשרי הוא בחינת תשר"ק, כמובא (זהר משפטים קי:).

כי כסדר זה בחינת 'מה', והעולם הוא בחינת 'יש', שהוא בחינת שלא כסדר, כי הנהגת העולם על־ידי בחינת מלכות, שהוא בחינת שלא כסדר. ועקר חיות וקיום העולם על־ידי שהעולם נכלל בקדשתו יתברך, דהינו על־ידי ישראל קדושים שמקדשין עצמן ומקדשין את העולם, ואז נכלל העולם בקדשתו יתברך, ואז נכלל העולם בבחינת כסדר, שהוא בחינת 'קדש', וזה עקר החיות כנ"ל, כי עקר החיות הוא על־ידי בחינת כסדר, כנ"ל במאמר הנ"ל.

ועקר קיום וחיות העולם על־ידי ארץ־ישראל ששם כל היוד מיני קדשות, כי יש קדשה למעלה מקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כלים א, ט): 'ההיכל מקדש ממנו' וכו', עד לפני ולפנים שהוא קדש קדשים, שהוא האבן שתיה, שהוא הקדשה העשירית העליונה מכלם, ושם כלולים כל היוד מיני קדשות. והאבן שתיה היא נקדה שממנה השתת העולם (יומא נד:) והנקדה אין בה תפיסה והיא בבחינת 'מה', כי זאת הנקדה שכלולה מיוד מיני קדשות, נכללת בבחינת 'מה', שהוא בחינת 'חכמה', 'קדש'. ועל־כן עקר עלית התפלות הם דרך האבן שתיה, כי דרך שם נכללין התפלות, בחינת שלא כסדר, בבחינת 'מה', כסדר כנ"ל. וזה שמזכירין ב'קדשא דסידרא' קדשת ציון, בחינת: 'ובא לציון גואל', כי עקר כלליות שלא כסדר בבחינת כסדר, שזהו בחינת 'קדשה דסדרא', הוא דרך ציון ששם האבן שתיה, שדרך שם עולין כל התפלות על־ידי הנקדה של האבן שתיה שנכללת בבחינת 'מה', בבחינת 'קדוש', כי שם כלולין כל היוד מיני קדשות כנ"ל.

וזהו 'ובא לציון גואל', כי עקר בחינת כסדר יהיה בעת ביאת הגואל צדק במהרה בימינו, כי עכשו מתנהג הכל שלא כסדר, כי ישראל למטה בשפלות והאמות הם בגדלה, שלא כסדר הראוי, אבל כשיבוא משיח יהיה הכל כסדר, שישראל יהיו למעלה, וכן בין ישראל בעצמן, כל מי שמקרב יותר אל השם־יתברך באמת - יהיה למעלה בגדלה וטובה, לא כמו שמתנהג עכשו שלא כסדר, נמצא, שעקר בחינת כסדר יהיה בעת שיבוא לציון גואל כנ"ל, ועל־כן מזכירין 'ובא לציון גואל' בקדשה דסדרא, כדי לעורר התנוצצות משיח, כדי להמשיך גם עכשו בחינת כסדר, הינו שפע ברכה וטובה, כנ"ל.

ושארי הלכות המדברים מעניני 'קדשה דסדרא', נכלל כל אחת ואחת בהלכות נפילת אפים.