# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/61/

כשיקום יטל ידיו וכו' (שלחן ערוך ארח חיים, סימן ד', סעיף א).

עין במאמר המתחיל: "וביום הבכורים" (בסימן נ"ו): 'כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות' וכו', עין שם:

כי בלילה המלכות בגלות, כי עקר שלמות המלכות על־ידי אריכות ימים, הינו בחינת דעת, בחינת חסדים, ובלילה דינים מתגברין, ועל־כן אז הסתרת הדעת, ועל־כן המלכות נתקטנה אז ויורדת בין התחתונים.

כי עקר הדעת מקבלין מהידים, בבחינת 'מחלקת לשם שמים', בבחינת (איכה ג, מא): "נשא לבבנו אל כפים" וכו', ובלילה אין רוח הדופק מנשב כל־כך, ותנועת האברים כבדים בלילה, ומחמת זה מתגבר אז העצבות רוח, בבחינת (תהלים ל, ו): "בערב ילין בכי", ועקר ההתגברות הוא על הידים, כמבאר שם, בחינת 'עצבון ידים' וכו'.

ועל־כן בבקר שאז מתחדש הרוח, וחוזרין ונבראין כל האברים, ואז נתבטל העצבות רוח, בבחינת (שם): "ולבקר רנה", וחוזר רוח הדופק לילך כסדר בכל האברים, והעקר בהידים, על־כן צריך לטהר את הידים דיקא, כי שם התגבר ביותר העצבות רוח כנ"ל. וכן להפך, עתה נמשך לשם הקדשה ביותר, על־כן צריך לקדשם ולטהרם. והטהרה הוא במים, שהם בחינת חסדים, בחינת 'דעת'.

ואז על־ידי־זה יכול לבנות את המלכות, כי עקר בנין המלכות מהידים, בבחינת (שיר־השירים ב, ו): "שמאלו תחת לראשי וימינו" וכו', הינו על־ידי רוח הדופק שבלב שנמשך אל הידים, עד שיכולים לנשאם אל השמים, ומשם מקבלין דבורים בבחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל, שזה בחינת הדעת, שעקר שלמות המלכות על־ידי־זה כנ"ל.

וזה פרוש (ברכות טו.): 'כל הנפנה, ונוטל ידיו, ומניח תפלין, וקורא קריאת שמע, כאלו קבל עול מלכות שמים שלמה', כי עקר שלמות המלכות על־ידי שמכניעין את הרע והקלפות הנאחזין בקדשה, וזה שכתב רבנו שם, שהעקר שלמות המלכות להוכיח וליסר את העם, כדי לגרש את הרע והקלפות. וזה בחינת (משלי כה, ד-ה): "הגו סיגים מכסף וכו', הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו"; 'בחסד' דיקא, כי על־ידי־זה נמשך הדעת שהוא בחינת חסד, כנ"ל.

וזה שצריכין לטל הידים שתי פעמים, קדם הנקיות ואחר־כך, כי אי אפשר לגרש את הרע כי אם על־ידי הדעת, כמבאר שם, ועל־כן צריך קדם לטהר את הידים, כדי להמשיך דעת, בחינת אריכות ימים, ועל־ידי־זה יכולין לגלות ההסתרה, הינו לגרש ולבטל הקלפות המעלימין ומסתירין את הקדשה, ומזה בעצמו נמשך אריכות ימים, בחינת דעת, כמבאר שם. וזה בחינת נטילת ידים שנית אחר־כך - כדי להמשיך דעת ואריכות ימים שזוכין על־ידי שמגרשין ומפנין את הרע, כנ"ל.

וזה בחינת הנחת תפלין אחר־כך, כי על־ידי שמטהרין את הידים אזי יכולין לנשאם, בבחינת (דברים לב, מ): "כי אשא אל שמים ידי", בחינת (תהלים קלד, ב): שאו ידיכם קדש", ונמשך מהידים דעת לתוך המחין כנ"ל, ונעשה מזה בחינת תפלין, שהם מחין, והם בחינת חיים ואריכות ימים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מד.): 'המניח תפלין זוכה לחיים'.

וזה פרוש (תהלים כד, ג): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו", הינו מי יכול לזכות לדעת? שהוא בחינת "הר ה' ומקום קדשו", הינו בית־המקדש שהוא בחינת דעת, "נקי כפים ובר לבב", כי על־ידי 'בר לבב' הוא נקי כפים, בחינת (איכה ג, מא): "נשא לבבנו אל כפים", ועל־ידי־זה יוכל לעלות בהר ה', לזכות לדעת, בחינת (דברים לב, מ): "כי אשא אל שמים ידי", בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת 'חסד־גבורה־תפארת' שעולה ונעשה ממנו 'חכמה־ בינה־דעת'.

וזה שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן ד סעיף ג) שאסור לגע קדם הנטילה אל הפה והחטם והעינים והאזנים, שהם בחינת שבעת הנרות המקבלין אור הפנים, הינו השכל, והקבלה הוא מהידים, וכשהידים טמאות יכולין לקבל להפך חס־ושלום, מאחר שקבלתם מהידים, כנ"ל.

ואחר־כך קורין קריאת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים שזוכין על־ידי מה שנפנה ונטל ידיו והניח תפלין כנ"ל. וזה בחינת התגלות ההסתרה, כמו שכתוב: "ה' אלקינו ה' אחד", שאפלו בכל ההסתרות - כלם מקבלין חיות ממנו ולית אתר פנוי מיניה. וזה שכתוב בזהר הקדוש (עקב דף רעג:): 'וצריך לארכא בד' דאחד, הדא הוא דכתיב (דברים יז, כ): "למען יאריך ימים על ממלכתו"', הינו כנ"ל, שעקר קריאת־שמע שהוא ד' דאחד, הוא בחינת המשכת אריכות ימים שהוא הדעת לתוך המלכות.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות טו.): כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע, כאלו קבל עול מלכות שמים שלמה. כי כל זה הוא בחינת שלמות המלכות כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל, ומסקו שם, שנחשב גם כן כאלו טבל, כי זה בחינת טבילה בחינת מקוה, בחינת דעת עליון וחסדים גדולים, שזה עקר שלמות המלכות כנ"ל, כמבאר שם, עין שם.

עין היטב בהתורה "וביום הבכורים" הנ"ל ותבין הדברים, כי כל זה נכתב בקצור, ואי אפשר להבין היטב הדברים, כי אם אחר העיון בהתורה הנ"ל: