# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/62/11/

וזה בחינת (פסחים ה:): 'אין בעור חמץ אלא שרפה', כי (יחזקאל טו, ז): "מהאש יצאו והאש תאכלם", כי ההשגחה והטבע הם בחינת יום ולילה אור וחשך כנ"ל. וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש, כי מאורי אש שולטין בשעת הסתלקות מאורי אור, דהינו בלילה וחשך [וכמבואר מזה במקום אחר בדברי רבנו ז"ל, במאמר "בראשית לעיני כל ישראל" בסימן סז בלקוטי תנינא]. כי האש זה בחינת תקף הדין שנמשך מבחינת הטבע כנ"ל.

ועל־כן ברא השם־יתברך את האש במוצאי שבת על־ידי אדם הראשון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נד.), זה רמז על בחינת הטבע, שנתעלם ההשגחה, כי הטבע זה בחינת (דברים ח, יז): "כחי ועצם ידי עשה לי" וכו', כמו האש שעקר בריתו היה על־ידי מעשה ידי אדם, ועל־כן משם עקר אחיזת הטבע, שהוא תקף הדין.

ועל־כן מבדילין עליו במוצאי שבת, כי שם עקר בחינת ההבדלה והברור, כי עקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע הוא מבחינת הטבע, שהוא בחינת אש כנ"ל, ועל־ידי שאנו מבדילין עליו - על־ידי־זה אנו מבררין הטוב ומכניעין הרע הנאחז בהאש בבחינת הטבע, ונכלל גם האש שהוא בחינת הטבע בקדשה, כי באמת גם הטבע הוא השגחה, כי השם־יתברך בעצמו מנהיג את הטבע כרצונו יתברך, וכשמאמינים ויודעים שהכל בהשגחה, וגם הטבע היא השגחה, אזי נכלל גם האש בקדשה.

וזה בחינת 'בורא מאורי האש' שמברכין במוצאי שבת בשעת הבדלה, שמאמינים שהכל מהשם־יתברך, וגם האש בחינת הטבע ברא גם כן השם־יתברך בעצמו, כי גם הטבע היא השגחה כנ"ל, ואזי נכלל הכל בקדשה, וזה בחינת תקון עץ הדעת טוב ורע כנ"ל, ואזי על־ידי־זה דיקא הם נופלים, בבחינת "מהאש יצאו והאש תאכלם", כי עקר אחיזתם מבחינת האש, בחינת הטבע, וכשנתגלה שגם האש, בחינת הטבע, הוא מהשם־יתברך, על־ידי־זה בעצמו הם נכנעים.

וזה בחינת בעור חמץ על־ידי האש (פסחים יא:), כי אז נתגלה השגחת השם־יתברך, ואז יודעים שהכל מאתו יתברך, ואפלו הטבע בחינת האש הכל ברא השם־יתברך לבד, ואזי החמץ, בחינת חכמת הטבע, בחינת אחיזת העובדי כוכבים, נכנע ונתבטל על־ידי שרשו דיקא, דהינו על־ידי האש, כי 'מהאש יצאו והאש תאכלם', כנ"ל: