# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/62/12/

ועל־כן בכל השנה מתר החמץ, רק בפסח צריכים לאכל מצה וחמץ אסור, ואסורו חמור מאד אפלו במשהו (ארח־חיים, סימן תמז סעיף א). כי בפסח שהוא יציאת מצרים - צריכים רק לאכל מצה שהיא בחינת השגחה, ובחינת החמץ שהוא בחינת הטבע צריכים עכשיו לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי באמת גם הטבע בעצמה היא גם כן השגחת השם־יתברך כנ"ל, אבל מאחר שהתגברו פרעה ומצרים אז עלינו מאד וכפרו בה' ואמרו (שמות ה, ב): "מי ה'" וכו' (עין לקמן אות יג), על־כן אי אפשר לצאת ממצרים כי אם על־ידי התגלות ההשגחה מאד מאד, כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שגלה השם־יתברך השגחתו בעולם בהתגלות גדול מאד, כי עשה עמנו אותות נוראות, ועל־כן צריכים אז בפסח לאכל רק מצה, ולא חמץ שהוא בחינת הטבע, רק מצה שהוא בחינת השגחה, כי מחמת תקף הגלות שהיה במצרים, שכולל כל הגליות, אי אפשר לצאת משם כי אם על־ידי התגלות ההשגחה לבד.

ובחינת הטבע, שהוא החמץ - צריך לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא, כי על־ידי בחינת הטבע הם יכולים להתגבר ולא יהיה אפשר לצאת מחמת גדל אחיזתם שנתאחזו אז מאד בישראל. אבל מאחר שאוכלים מצה, שהיא בחינת השגחה, שבעת ימים, אזי אחר־כך התר החמץ, כי מאחר שכבר יצאנו ממצרים ונתגלה הדעת של השגחה על־ידי אכילת מצה, אזי אחר־כך יכולים לאכל גם החמץ שהוא בחינת הטבע, כי על־ידי גדל התגלות ההשגחה יודעים האמת שגם הטבע הוא השגחה, כי השם־יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו הכל, על־כן יכולים לאכל חמץ גם כן.

אבל בתחלה בשעת יציאת מצרים אי אפשר לאכל חמץ כלל, כי אז מחמת גדל אחיזתו כנ"ל אסור להזכיר שם טבע כלל, שלא יתאחזו ביותר ולא יוכלו להגאל, חס ושלום, אבל אחר־כך שכבר יצאנו מהם ונתגלה ההשגחה, אזי יודעים שגם החמץ, בחינת הטבע - הכל בהשגחתו יתברך, ועל־כן התר החמץ אחר הפסח כנ"ל.

וזהו בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (תצוה דף קפג:), שמאחר שקבלנו המצה שהיא אסותא (רפואה) - יכולים אחר־כך לאכל החמץ. הינו כנ"ל, שאחר שנתגלה ההשגחה - יכולים לאכל החמץ גם כן, כי נתגדל הדעת ויודעים שגם הטבע היא השגחה באמת, כנ"ל.

ועל־כן לא התר החמץ עד אחר קריעת ים סוף שהיה בשביעי של פסח, כי אז היה עקר מפלת מצרים, ואז היה ביותר ויותר התגלות ההשגחה מאד מאד על־ידי קריעת ים סוף ונסים הרבה שהיו אז, ועל־כן אז נכנע ונתבטל חכמת הטבע שמשם אחיזת העכו"ם מאד, כי כלם נבהלו אז מאד על־ ידי התגלות ההשגחה שהיה אז מאד, כמו שכתוב (שמות טו, טו): "אז נבהלו אלופי אדום" וכו'. ומגדל התגלות ההשגחה אז, נתגלה שגם באמת הטבע היא השגחה, ועל־כן אחר שביעי של פסח התר החמץ וכו', כנ"ל: