# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/62/13/

כי קריעת ים סוף הוא בחינת מה שאמר רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל על מאמר 'ומוריד שני דמעות לים הגדול', דהינו שממשיך השגחה להכניע את העובדי כוכבים, שהם בחינת 'ים', כמו שכתוב (ישעיה נז, כ): "והרשעים כים נגרש", ואזי נעשין נסים ונפלאות שהם בחינת 'גדול', כמו שכתוב (מלכים־ב ח, ו): "ספרה לי את הגדלות" וכו', עין שם. וזה בחינת קריעת ים סוף, שאז היה התגלות ההשגחה מאד כנ"ל, ועל־ידי ההשגחה היה הנס, שהמשיך בחינת ההשגחה לבחינת 'ים' שמרמז על העובדי כוכבים, ואז נבקע הים.

הינו כי קריעת ים סוף הוא בשני בחינות, ושניהם אחד, כי זה תלוי בזה, כי קריעת ים סוף מרמז שנבקע ים החכמה שלמעלה ונתגלה הדעת, שהיא בחינת השגחה, כי זה עקר הדעת כנ"ל, ועל־ידי־זה בעצמו נבקע הים שלמטה, שמרמז על העכו"ם דעלמא, שהם "כים נגרש" - שכלם נבקעו ונשברו ונתבטלו וישראל עברו בתוך הים ביבשה, כי לא יכלו המים, שהם העובדי כוכבים, לשלוט על ישראל, מאחר שנתגלה ההשגחה כנ"ל, בבחינת 'ומוריד שני דמעות לים הגדול' הנ"ל, [כי פרעה התגבר על־ידי שתי אותיות אלו שהם מ'י' אותיות י"ם, ועל־כן אמר (שמות ה, ב): "מ'י' ה' אשר אשמע בקולו", כמובא בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים שער חג המצות פרק ה)]. ועל־כן עקר הכנעתו שנתגלה ההשגחה על־ידי קריעת ים סוף, בבחינת 'ומוריד שני דמעות' דהינו השגחה, 'לים הגדול' כנ"ל: