# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/62/16/

וזה בחינת היין של ארבע כוסות, כי היין כלול משני בחינות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): 'זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש', הינו כשזוכין - נתרומם הדעת על־ידי היין, ועקר הדעת הוא התגלות ההשגחה; דהינו שנתגלה ביותר הדעת של ההשגחה על־ידי שתית היין כשזוכין, בחינת 'זכה נעשה ראש',

אבל אם אינו זוכה - הוא להפך, כי נעשה רש, ו'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מא.), ומשם עקר העניות ממש, דהינו כשאין לו הדעת של השגחה שהוא עקר הדעת, משם בא עניות, בחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", שהוא בחינת דחקות ועניות שבא על־ידי פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת חכמת הטבע כנ"ל, כי הטבע הוא בחינת חשך ולילה, בחינת פגם הלבנה כנ"ל, שמשם עקר העניות, כידוע (זהר בא מ.; כי תצא רפא:).

ושני בחינות אלו כלולים ביין, כי היין מביא שנה, וזה בחינת הטבע, שהוא בחינת לילה ושנה כנ"ל. ולהפך כשזוכין, אזי היין מעורר מהשנה, בבחינת (שיר־השירים ז, י): "וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים", דהינו שיין הטוב מסטרא דטוב מעורר מהשנה, שזה בחינת הדבור, כי בשעת שנה אזי נסתלק הדבור, ועל־ידי היין הטוב נתעורר מהשנה ונמשך הדבור שבא מהדעת, כידוע (סימנים מג, וכט אות א, ונו אות ז), בחינת: "דובב שפתי ישנים". וזה בחינת השגחה, שהוא בחינת התעוררות השנה, כנ"ל.

ומחמת שהיין כלול משני הבחינות, מבחינת דעת, בחינת השגחה, שזה בחינת 'יין המשמח', בחינת עלמא דאתי, בחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב" וכו', וזה כשזוכה כנ"ל, ואם לא זכה הוא בבחינת 'יין המשכר' שמערב הדעת, וטועה בחכמת הטבע, חס ושלום, שזה בחינת שנה וכו' כנ"ל, על־כן צריכין לשמר את היין מאד ממגע עכו"ם יותר מכל הדברים שבעולם, כי שום דבר אינו נאסר במגע עובדי כוכבים, רק היין נעשה נסך על־ידי מגע עובדי כוכבים, כי תכף כשנוגע העכו"ם ביין, וסתם נגיעה היא בידים, אזי נמשך היין לבחינת 'טבע', שהוא בחינת עכו"ם דעלמא, מחמת שהיין כלול משני הבחינות כנ"ל, על־כן העכו"ם שהם בחינת טבע, הם יכולין לטמא את היין בנגיעתם מיד, כי נמשך מיד לבחינת טבע, ועל־כן אינו ראוי לישראל שהם למעלה מהטבע, וכל מאכליהם ומשקיהם צריך להיות קדש, שעל־ידי המאכל והמשקה ימשך הדעת של השגחה, כנ"ל.

ועל־כן עקר הפגם של היין הוא על־ידי נגיעתם, וסתם נגיעה היא בידים, כי עקר הפגם הדעת של השגחה היא על־ידי פגם הידים, פגם כ"ח פרקין דידים, שהם כנגד כ"ח אתון של מעשה בראשית וכו' כנ"ל, וידי עכו"ם הם בהפך מזה, והם בבחינת (בראשית כז, כב): "הידים ידי עשו", בחינת הטעות של הטבע, שהוא בחינת 'כחי ועצם ידי' כנ"ל, ועל־כן היין נפגם על־ידי עובדי כוכבים, וכנ"ל. ואזי נעשה נסך, זה בחינת טעות של חכמת הטבע, שהוא בחינת שנה, וזה בחינת 'נסך', בחינת (ישעיה כט, י): "כי נסך ה' רוח תרדמה" וכו', שזה נאמר שם על החוזים בכוכבים הטועים במערכת השמים, וכנ"ל.

ועל־כן בשעת גאלת מצרים, שאז נתגלה ההשגחה, אז היא מצוה לשתות ארבע כוסות של יין, כי אז היין הוא בבחינת 'זכה נעשה ראש', כי עכשיו בליל פסח נתרומם הדעת ונתגלה ההשגחה ביותר על־ידי היין, כי השם־יתברך המשיך השגחה ושבר את הלילה והשנה, בבחינת (שמות יא, ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים", ואזי היין בבחינת 'יין המשמח', ויכולין לדבר ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה על־ידי היין, בבחינת 'דובב שפתי ישנים' וכנ"ל.

וזה בחינת (ברכות לה.): 'אין אומרים שיר אלא על היין', כי כל השירות הם נמשכין מבחינת עלמא דאתי, שאז יתער שיר בעלמא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (כי תצא רפו.), בבחינת: "אז ישיר משה" (שמות טו, א) - 'שר' לא נאמר, אלא 'ישיר', מכאן שעתיד לשיר לעולם הבא (סנהדרין צא:).

כי עקר השירה מבחינת עולם הבא ש'אז ישיר משה' וכו', כי אז יתער שיר בעלמא, ומשם נמשכין כל השירות לעולם הזה שמשוררין ומזמרין 'על הנסים', כי כל הנסים נעשין על־ידי שהשם־יתברך ממשיך בחינת השגחה מסוף העולם מעולם הבא לזה העולם כנ"ל, ואזי כשנעשה הנס, אנו ממשיכין גם כן בחינת שירה מעולם הבא לזה העולם, וזה בחינת כל השירות של הנסים. ועל־כן 'אין אומרים שיר אלא על היין', כי אז היין נכלל בקדשה, בבחינת דעת של השגחה, וזה עקר בחינת השיר, שממשיכין בחינת השגחה, שזהו בחינת השיר של הנס, לזה העולם, ועל־כן אומרים השיר על היין וכנ"ל.

וזה בחינת ארבע כוסות יין של פסח כנגד ארבע מלכיות, כי כשנכלל היין בקדשה בבחינת השגחה, על־ידי־זה נכנעין כל הגליות של כל הארבע מלכיות, שעקר כחם הוא על־ידי הטבע כנ"ל, ועל־ ידי ההשגחה שנתגלה על־ידי הדעת שנמשך על־ ידי הארבע כוסות יין, על־ידי־זה נתבטלים כלם וכו' וכנ"ל: