# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/62/6/

וזה בחינת אכילת מצה ואסור חמץ. כי מצה זה בחינת 'דעת', בחינת מחין דגדלות, בחינת השגחה, שזה עקר הדעת. וחמץ זה בחינת מחין דקטנות, בחינת אלקים, בחינת דינין, כמובא בכונות (דרושי הפסח דרוש ד'; פרי־עץ־חיים פרק ג') - זה בחינת חכמת הטבע, שמשם עקר הדינים והצרות, חס ושלום כנ"ל, כי 'הטבע' בגימטריא 'אלקים', כמובא (פרדס יז, ד), שמשם אחיזת הדינים כנ"ל. כי חמץ זה בחינת (תהלים עג, כא): "כי יתחמץ לבבי" וכו', שזה נאמר על הקשיות שנופלין להאדם על הנהגת השם־יתברך, שזהו בחינת חכמת הטבע שמשם כל הכפירות והקשיות.

אבל מצה זה בחינת 'דעת', בחינת אמונת ההשגחה, שזה עקר הדעת כנ"ל, כי מצה על שם שיצאו בחפזון ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר (שמות יב, לט): ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ, כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם. כי היה להם אמונה בהשגחת השם־יתברך, ועל־כן לא הכינו להם שום צדה ויצאו בחפזון. נמצא, שמצה הוא בחינת דעת של אמונת ההשגחה, שזה עקר גדלת הדעת, כשזוכין להתגלות אלקות לראות ולידע שהכל בהשגחתו יתברך לבד.

וזה בחינת חפזון, כי חפזון זה בחינת למעלה מהזמן, שדלג על הקץ והוציאם בחפזון גדול בלי שום זמן, רק ברגע אחת ובשעה קלה באו מרעמסס לסכות, ונתקבצו יחד בשעה קלה שש מאות אלף מכל ארץ מצרים, כמו שפרש רש"י על פסוק (שם יט): "ואשא אתכם על כנפי נשרים". שכל זה הוא בחינת למעלה מהזמן, הינו כי הגביהם למעלה מהזמן, שזהו בחינת השגחה שהוא למעלה מהטבע למעלה מהזמן. ועל־ידי־זה יצאו בלי שום זמן, בלי שום הכנה, רק בשעה קלה, כי עקר הגאלה היה על־ידי התגלות ההשגחה שהיא למעלה מהזמן, בחינת חפזון.

כי חפזון זה בחינת זריזות, שהוא מדה טובה מאד, בחינת אמונה, בחינת בטול השנה שבא על־ידי עצלות, בחינת (משלי יט, טו): "עצלה תפיל תרדמה". וכמובא במקום אחר בדברי רבנו (סימן קנה) שזריזות הוא בחינת אמונה, עין שם.

וזה בחינת זכרון, בחינת (שמות יג, ג): "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" וכו', וכמו שכתוב (דברים טז, ג): "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" וכו'. כי איתא בדברי רבנו בסוף מאמר 'ואלה המשפטים' המדבר מאמונה (בסימן ז'), שזכרון הוא בחינת אמונה, כי עקר השכחה הוא מבחינת הזמן וכו', וכשיודעין ומאמינים באמת שהכל מתנהג רק על פי השגחת השם־יתברך לבד שהוא למעלה מהזמן, אזי אין שיך בחינת שכחה כלל וכו', עין שם והבן.

וזה בחינת זכרון הנאמר אצל יציאת מצרים, בחינת: 'זכור את היום וכו', למען תזכר' וכו', כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך כנ"ל, שזה בחינת זכרון למעלה מהזמן, למעלה מהטבע, בחינת חפזון, בחינת זריזות, שהוא מחיה המחין והדעת, שעקר קיומו הוא כשיודעין ומאמינים בהשגחה. וזהו בחינת מצה על שם החפזון וכו' וכו', כנ"ל: