# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/62/8/

וזה בחינת (פסחים ב.): 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר', וקרי התנא לאורתא 'אור' - לישנא מעליא וכו'. כי עקר בדיקת החמץ ובעורו הוא בחינת בעור בחינת הטבע מהעולם, שהוא בחינת חמץ כנ"ל, וכשנתבטל הטבע ונתגלה ההשגחה זה בחינת בטול החשך והלילה כנ"ל, שהם בחינת תקף הגליות הנמשך מבחינת חכמת הטבע כנ"ל, כי כשנתגלה השגחתו יתברך בעולם - אזי אין שום חשך כלל, כי עקר האור הוא השם־יתברך כביכול, כנ"ל. ואזי לילה כיום יאיר וכו', כמו שכתוב (תהלים קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה", כמו שיהיה לעתיד, כמו שכתוב (זכריה יד, ז): "והיה לעת ערב יהיה אור", כמו שאנו מבקשים (בהגדה של פסח): "תאיר כאור יום חשכת לילה", כי עקר החשך של לילה הוא מבחינת חכמת הטבע שהם הם עקר החשך, ואמונת ההשגחה זה עקר האור וכנ"ל.

ועל־כן הלילה של בדיקת החמץ, בטול הטבע, קרא התנא 'אור' לישנא מעליא, על שם בטול הטבע, שהוא בחינת החמץ שבודקין באותו הלילה, שעל־ידי־זה הלילה בבחינת אור, בחינת: "לילה כיום יאיר" וכו', כנ"ל, ועל־כן קרא התנא אותו הלילה 'אור':