# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/63/1/

והכלל לעניננו, כי יש בחינת כסדר ושלא כסדר, שהם בחינת (תהלים קלט, ה): "אחור וקדם צרתני" וכו', בחינת 'אדם וחוה', א' ב' ותשר"ק. כי אדם הוא בחינת הוי"ה במלוי אלפין בגימטריא מ"ה, שהוא בחינת 'כסדר', בחינת 'קדם', בחינת א"ב כסדר. וחוה הוא בחינת הדבור, בחינת (תהלים יט, ג): "ולילה ללילה יחוה", בחינת 'מלכות פה' וכו' (תקוני זהר יז.), בחינת תשר"ק שלא כסדר, בחינת 'אחור' וכו'.

וזה שאנו רואים שלפעמים הולך לאדם שלא כסדר, זה נמשך מבחינת 'שלא כסדר' הנ"ל, על־ידי שמחלק בחינת 'שלא כסדר' מבחינת 'כסדר'. ועקר הפגם הוא על־ידי גדלות שאומר 'אנא אמלוך', שבזה הוא מחלק בחינת 'חוה' 'מלכות' לעצמו ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, ואזי אינה בשלמות. כי עקר חיותה 'מ"ה', הינו השכל, שהוא בחינת 'כסדר', כי שלמות כל הדברים אינו אלא כשהם מיחדים ומקשרים בו יתברך, שאז מקבלין ממנו יתברך חיות בשלמות. והחיות הוא המחין וכו', בחינת חכמה - כ"ח מ"ה (תקוני זהר סח:), שהוא עקר החיות, בחינת (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", בחינת "מ"ה חיינו מה כחנו" וכו'. ומ"ה הוא אדם וכו'.

נמצא, זאת הבחינה 'חוה' 'מלכות', כשהיא מקשרת לאדם לבחינת 'מ"ה', הינו להקדוש ברוך הוא, אזי יש לה שלמות וכו'. וזהו (תהלים כד, א): "ליהוה הארץ ומלאה" וכו'. ואזי הולך לו להאדם כסדר, כי 'באתר דאית דכר נוקביה לא אדכר תמן' (מקום שיש זכר - הנקבה לא נזכרת שם.) (זהר חקת קפג.). נמצא, כי בחינת חוה 'שלא כסדר' נתבטלים על־ידי האדם 'כסדר'.

ובחינת כסדר נקרא יו"ד, שהמלכות הנקרא דלי"ת 'לית לה מגרמה כלום', והקדוש ברוך הוא ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יו"ד. וזה 'יוד ואו דלת'. וזהו (תהלים קלט, ה): "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך" - אל תקרי 'כפך' אלא 'כפך', הינו י'ו'ד' גימטריא 'כף'. וכשמחלק את הד' לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה, אזי נעשית לו שלא כסדר וכו', ועל־כן הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת 'שלא כסדר', הינו 'מלכות' 'חוה' תשר"ק.

ועל־כן כשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר, ידע שיש לו גדלות, הינו 'אנא אמלוך' - יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בחינת 'מה', כמו שכתוב (שמות טז, ז): "ונחנו מה". ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת 'מה', ונעשה 'כסדר' וכו', ועקר התשובה הוא בחדש אלול וכו', עין שם כל זה היטב: