# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/63/3/

ועל־כן כשמתעורר משנתו אז צריך לטל ידיו במים, כי המים הם בחינת 'דעת', בחינת (ישעיה יא, ט): "כי תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". כי אנו צריכין להמשיך מימי הדעת כדי להמשיך בחינת 'כסדר', כדי לבטל הזהמא הנאחז בהידים, שאחיזתה בבחינת 'שלא כסדר', כי כל אחיזת הקלפות הוא בבחינת 'שלא כסדר', כשאינו מקבל חיות בשלמות מבחינת 'כסדר', שזהו בחינת חשכת לילה ושנה, שאז נשאר הגוף שהוא בחינת לילה, בלי חיות מהשכל שהוא בחינת יום.

ואז הסטרא אחרא שאחיזתה משם, מבחינת 'שלא כסדר', נאחזת בהידים דיקא, כי כל עקר התקון הנ"ל שיהיה נתחבר ונכלל 'שלא כסדר' בבחינת 'כסדר', זהו נכלל בבחינת 'יוד', שהוא בבחינת 'כף', בחינת 'ידים', בחינת "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך" כנ"ל. שזהו בחינת 'אל תאמר ידיך אלא יודיך', כמובא (בתקוני זהר ז:) על פסוק (תהלים קמה, טז): "פותח את ידך".

כי כלליות העולם נגד השם־יתברך הוא בחינת 'שלא כסדר', כי השם־יתברך הוא מרומם ומנשא מכל הרוחניות, וכל העולמות הם בבחינת 'שלא כסדר' נגדו, כי כל העולמות מתנהגים על־ידי בחינת 'מלכות', כמבאר בהתורה הנ"ל, ו'מלכות' הוא בחינת 'שלא כסדר' כנ"ל. וזהו בחינת (ראש־השנה כז.): 'בתשרי נברא העולם', 'תשרי' הוא בחינת תשר"ק, 'שלא כסדר', בחינת 'מלכות' כנ"ל. ועקר בריאת העולם הוא 'בגין דישתמודעון ליה' (כדי שיכירו אותו), (זהר בא מב:), כדי לזכות לדעת שלם, הינו לדעת אותו יתברך, שזהו עקר אמתת הדעת ורק זה נקרא דעת, כמו שכתוב (דברים ד, לה): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים" וכו', הינו שעקר הבריאה היתה כדי לחבר 'שלא כסדר' בבחינת 'כסדר', להעלות כל העולמות לשרשן, שיחזר ויתבטל בחינת 'שלא כסדר', שהוא בחינת כלליות כל העולמות, נגד בחינת 'כסדר', שהוא הדעת, שהוא ידיעת אלקותו, שזהו עקר התכלית וההשארה שישאר סוף כל סוף, והכל יתבטל נגד זה.

אבל לזכות לזה, לחבר ולהעלות כל העולמות שהם בחינת 'שלא כסדר', לשרשן - שהוא בחינת 'כסדר', שהוא החכמה והדעת הנ"ל, זה אי אפשר לזכות כי אם בעולם המעשה הזה על־ידי עשית המצות וקיום התורה.

וכלליות התורה נכללת בידים שהם כלי המעשה, בחינת (דברים ז, יא): "היום לעשותם" (ערובין כב.). וזהו בחינת (שם ט, טו): "ושני לחות הברית על שתי ידי", כי כלליות התורה, שהיא בחינת 'שני לחות הברית', היא כלולה בשתי ידים, שהם בחינת כלי המעשה, כי הידים מושיטין כל דבר למקום שצריכין אותו, כן בכלליות העולם, על־ידי בחינת 'ידים' שהם כלי המעשה, בחינת כלליות התורה, על־ידי־זה לוקחין את כל העולמות, שהם בחינת 'שלא כסדר', ומעלין אותן ומושיטין אותן להשם־ יתברך, שיהיו נכללין בשרשן בבחינת 'כסדר'.

ועל־כן איתא בזהר (מדרש הנעלם וירא צט.), שבשעת הסתלקות רבי אליעזר הגדול הגביה שתי ידיו ואמר: 'ווי לתרין תורות דיסתלקו מעלמא' וכו'. (אוי לשתי התורות שיסתלקו מהעולם) כי שני הידים הם בחינת כלליות התורה, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנ"ל. ועל־כן עקר המשכת הקדשה הוא על־ידי קדשת הידים.

וזהו בחינת נטילת ידים שחרית. כי מחמת שבעת השנה נסתלק החיות, ואז הסטרא אחרא שאחיזתה בבחינת 'שלא כסדר' נאחזת בהידים דיקא, כי היא כרוכה אחר הקדשה תמיד. ומחמת שעקר הקדשה לכלול כל העולמות בשרשן, דהינו לכלול בחינת 'שלא כסדר' בבחינת 'כסדר', הוא על־ידי בחינת הידים כנ"ל, על־כן הסטרא אחרא דאזלה בתר פרודא תדיר (שהולכים אחר הפרוד תמיד), (לקוטי הש"ס להאריז"ל, יומא), ורוצה להתגבר תמיד להפריד, חס ושלום, בחינת 'שלא כסדר' מבחינת 'כסדר', על־כן היא נאחזת בהידים דיקא, ששם עקר הקדשה, והם עקר הכלים שעל ידם יכולין לקשר ולהעלות בחינת 'שלא כסדר' לבחינת 'כסדר', על־כן הם נאחזים שם ביותר. ועל־כן תכף כשעומד משנתו צריך לטל ידיו במים תכף, להמשיך מימי הדעת, כדי להמשיך בחינת 'כסדר', כדי לגרש את הסטרא אחרא הנאחזת מבחינת 'שלא כסדר' כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קט.): 'בת מלך היא ומקפדת' וכו'. כי הקלפה נקראת 'בת מלך' בודאי, מחמת שנאחזת מפגם המלכות, כשחולקין בחינת מלכות לעצמו ואומרים: 'אנא אמלוך', שאז נעשה הכל 'שלא כסדר', שמשם אחיזת הדינים והקלפות וכנ"ל. ועל־כן נקראת 'בת מלך' כנ"ל: