# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/11/

וזה לשון 'מצוה', שהוא לשון התחברות, מלשון צותא וחבור (עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ד' אות ו'). כי על־ידי כל מצוה ומצוה ממצות התורה מצותין ומקשרין ומחברין אור הזריחה של הרשימו אל כלי המחין, שעל־ידי־זה מקשרין בו יתברך, ולהפך 'עברה', חס ושלום, הוא לשון 'חלף ועבר', שעל־ידי העברה, חס ושלום, חולף ועובר ממנו אור הרשימו הזאת.

ועל־כן 'מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה' (אבות ד, ב), כי על־ידי המצוה מקשרין ומחברין לעצמו אור הזריחה של הרשימו הנ"ל, שעל־ידי־זה נתקשר ונתדבק להשם־יתברך, ועל־ידי־זה נמשכין עליו בכל פעם אור קדשת שאר המצות וזוכין לקימן, כי כל המצות נמשכין משם. וכן להפך בעברה, חס ושלום.

כי עקר קדשת ישראל הוא לזכות להתכלית הנ"ל, הינו להתקשר ולהכלל באור האין סוף על־ידי קדשת התורה והמצות שנמשכין מהזריחה הנמשך משם.

אשרי המשתדל בכל עת להמשיך על עצמו אור הזריחה הזאת, אשרי לו! והבחירה חפשית בכל אדם, כי בכל אדם מאיר בו אור הזריחה הזאת, כי אפלו במדרגות התחתונות - מאיר אור האין סוף, כי אור האין סוף אינו נפסק לעולם, וכמובן בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים, דרוש עגולים וישר ענף ב, ד; דף יא, יב), שאפלו בתכלית העשיה מלבש בחינת קו המאור הנמשך מאין סוף, עין שם, רק שהוא בהעלם גדול ובלבושים רבים מאד. אבל כל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם־יתברך יכול לדבק את עצמו מכל מקום שהוא, כמו שאמר אדמו"ר ז"ל בכמה וכמה לשונות בכמה וכמה מקומות (סימנים ו, לג, נו; ותנינא יב).

ועל זה נאמר (מוסף לראש־השנה): "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך", כי צריכין התאמצות והתחזקות גדול מאד לזה, וכל מי שהוא במדרגה נמוכה ביותר - צריך להתחזק ולהתאמץ בזה יותר ויותר, כי גם בתקף החשך בגיא צלמות, יכולין להמשיך על עצמו אור האין סוף, על־ידי שיסתם עיניו ויבטל עצמו איזה שעה בבחינה הנ"ל.

ועל זה נאמר (תהלים כג, ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי", וכתיב (שם קלט, יב): "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה", וכתיב (מיכה ז, ח): "אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי", והבן היטב למעשה: