# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/13/

וזה בחינת (בראשית ד, ג): "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". כי הבל בבחינת 'צמר', בבחינת בטול הנ"ל, כי הביא מבכורות צאנו וכו' שמהם הצמר, וקין בבחינת 'פשתן', כי קרבנו היה זרע פשתן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית ט).

ועל כן כשראה קין שהבל זכה להתבטל ולהכלל באור האין סוף, כי נתקבל קרבנו ועלה למקום שעלה, כמו שכתוב (בראשית ד, ד): "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" וכו', על כן התקנא והתגרה בו מאד עד שקם עליו והרגו - זה בחינת התגרות הדינים והקלפות ביותר במי שרואין שנכלל באור האין סוף וכנ"ל. וצריכין להשתדל להתגבר כנגדם ביותר, דהינו שישתדל לזכות להמשיך תורה מהרשימו וכו', שעל־ידי־זה יכול לעמד כנגדם כנ"ל.

והבל לא זכה לזה, כי אף על פי שזכה לעלות למקום שעלה, אבל לא זכה לשוב משם בשלום ולהמשיך משם תורה, כמובן בתקוני זהר (תקון סב, קב.) שכתב שם בענין הבל: 'בההוא יומא הציץ ומת', 'הציץ ומת' זה בחינת פגם נדב ואביהוא, פגם הנכנסין לפרדס שלא זכו לכנס ולצאת בשלום כמו רבי עקיבא (חגיגה יד:), דהינו שלא זכו כששבו מהבטול בבחינת 'ושוב' להמשיך משם תורה, ועל כן 'זה הציץ וזה הציץ' וכו'.

ועל כן היה כח לקין, בחינת הדינים, להתגרות בהבל עד שהרגו, מחמת שהיה בבחינת 'הציץ ומת' שלא זכה להמשיך תורה משם שעל־ידי־זה יהיה לו כח לעמד כנגדו, כנ"ל: