# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/14/

וזהו ששבח שלמה המלך, עליו השלום, את משה רבנו, עליו השלום (משלי ל, ד): מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ. כי משה זכה לזה הבטול בתכלית השלמות, עד שזכה להמשיך כל התורה משם כנ"ל.

וזה: מי עלה שמים וירד, הינו מי זכה כמשה לעלות שמים ולירד, שזהו בחינת רבי עקיבא - שנכנס בשלום ויצא בשלום, דהינו שעלה שמים שזהו בחינת בטול הנ"ל בשלמות באמת, שעל־ידי־זה עלה למקום שעלה, וכמו שהוא זכיה ומעלה נפלאה העליה, כמו כן היא זכיה ומעלה נפלאה ביותר הירידה, שיזכה לירד משם בשלום, דהינו שיוכל לעמד בעת הירידה נגד המקטרגים והסטרא אחרא המתגרים אחר־כך ביותר ויותר כנ"ל.

אבל מי זכה לעמד בזה כמשה שעלה וירד בשלום, כי זכה להמשיך מהזריחה של הבטול כל התורה הקדושה שדבר עמו השם־יתברך משם, כי רק על ידי התורה עומדים כנגדם, כנ"ל.

וזהו מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה - זה בחינת המשכת התורה משם, כי התורה הוא בחינת 'רוח אלקים', בחינת רוח הקדש, בחינת (בראשית א, ב): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", שהוא רוחו של משה משיח שמרחף על אנפי אוריתא, כמובא במקום אחר (לקוטי תנינא סימן לב).

וזהו מי אסף רוח בחפניו - שאסף וקבץ הרוח הקדש, רוח אלקים, שהוא בחינת המשכת התורה, אסף אותו בחפניו, דהינו בידיו, שבהם מקבלין את התורה שהיא בחינת 'אצבע אלקים' וכנ"ל.

וזהו מי צרר מים בשמלה - 'מים' הם מימי התורה, בחינת (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים", המזכר בהתורה הנ"ל, עין שם, שבהם מקררין ומבטלין היסורים והדינים והמקטרגים אחר ששבין מהבטול, בבחינת (רות ב, ט): "וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים", כמבאר שם, עין שם.

וזה מי צרר מים 'בשמלה' דיקא - זה בחינת מצות ציצית שתלויה בבגדים, שהיא בחינת (תהלים קד, ב): "עטה אור כשלמה" (עין תקוני זהר יח, לו.), כי על ידי מצות ציצית שהוא תקון המלבושים, על ידה דיקא צוררין ומקשרין ומהדקין מימי התורה הנמשכים מהזריחה של הבטול הנ"ל, שיהיו מקשרים היטב בלבו שיזכר אותם ולא ישכחם, כמו שכתוב (במדבר טו, לח): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצו‍ת ה'", וכמבאר לעיל היטב. ועל־ידי־זה יוכל להתגבר כנגד המתגרים ביותר אחר־כך כנ"ל.

ועל כן ציצית היא שמירה גדולה מהקלפות והסטרא אחרא, מחמת ששם נקשר אור הרשימו הנ"ל שמשם כל התורה, שעל־ידי־זה משברים ומבטלים כל הקליפות והסטרא אחרא כנ"ל. ועל כן נקראת כל התורה על שם תקון השמלה שהוא בחינת ציצית, כמו שכתוב (ישעיה ג, ו): "שמלה לכה קצין תהיה לנו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) פסוק זה על התורה. כי כל התורה נמשכת ומתקימת על ידי מצות ציצית, שהיא תקון השמלה והמלבושים שהם הכלים כנ"ל, שזהו בחינת מי צרר מים בשמלה, כנ"ל.

וזהו מי הקים כל אפסי ארץ - שעל־ידי־זה הקים וקים כל אפסי ארץ, דהינו כל העולם כלו שהיה מתמוטט מגדל הקטרוגים וההתגרות, שרצו להתגרות במשה מחמת שעלה לעליה כזאת, לבטול כזה. וזה בחינת (תהלים עה, ד): "נמוגים ארץ וכל ישביה" וכו', הנאמר על שעת מתן תורה, וכמו שכתוב (שופטים ה, ה): "הרים נזלו" וכו'.

וזה בחינת גדל הדינים שהיה אז, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): שכפה עליהם הר כגיגית, אם אתם מקבלין התורה מוטב וכו', הינו כנ"ל שכשעולין ומבטלין עצמו באור האין סוף שהוא התכלית, אזי כל הסטרא אחרא והדינים וכו' מתגרין ביותר, וצריכין להתגבר כנגדם לשברם ולהכניעם על ידי התורה שממשיכין משם כנ"ל.

וזהו מי הקים כל אפסי ארץ - כי משה זכה לעלות ולירד בשלום, כי המשיך משם תורה, שזהו בחינת: מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, ועל־ידי־זה הקים כל אפסי ארץ, שקים כל העולם כלו שלא יחרב על ידי התגרותם אז, כי שבר ובטל כלם על ידי התורה שהמשיך וכנ"ל: