# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/15/

וזה בחינת (שמות ג, ב): וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה - שמרמז על צרות ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא שמות יד), משום "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו). הינו שעקר התגלות אלקות, בחינת בטול הנ"ל, זכה משה על ידי שנתן לבו על צרת ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ב, ו). ומגדל צרתו ודחקו מצרת ישראל בטל עצמו בתכלית הבטול עד שזכה להתגלות אלקות, שעל־ידי־זה הוציא את ישראל מהגלות וקבל את התורה ונתנה לנו וכנ"ל.

וזה (שמות ג, ב): וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל - הינו שהסנה שהוא בחינת הדינים והקטרוגים - עדין אינם נאכלים ומתבטלים אף על פי שנתגלה אש כזה, דהינו התגלות אלקות על ידי הבטול שהוא בחינת 'אש אוכלה', כמו שכתוב (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אכלה" וכו', וכמו שכתוב (שיר־השירים ח, ו): "רשפיה רשפי אש שלהבתיה", שנאמר על רשפי שלהבת אש הדבקות והבטול, והיה ראוי בודאי שזה האש ישרף ויכלה את הסנה שהם בחינת הדינים והקטרוגים, שמהם אחיזת הסטרא אחרא והקלפות, אבל משה ראה שהסנה בוער באש, ועם כל זה: והסנה איננו אכל, ועל כן תמה מאד על זה, כמו שכתוב שם: אסורה נא ואראה וכו'.

ואז וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו משה וכו', ואמר לו: אל תקרב הלם, של נעליך וכו', שאי אפשר להתקרב הלם כל זמן שיש לו איזה אחיזה מהגוף הגשמי, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון כא, מח:) ש'של נעליך' מרמז שיפשוט גופו שנגעה בו בת פרעה, דהינו שיש בו איזה אחיזה מהבלי העולם הזה. כי צריכין להפשיט עצמו מזה הגוף לגמרי לגמרי בתכלית השלמות, דהינו לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ואז יכולין לעלות לשם בשלום ולשוב ולירד משם בשלום ולהמשיך תורה משם, שעל־ידי־זה מבטלין ומשברין כל הדינים וכל הסטרא אחרא וכנ"ל:

ועל כן מאן משה בשליחותו כמה פעמים ואמר: שלח נא ביד תשלח (שמות ד, יג), כי הוא מלחמה גדולה ועצומה מאד, עד שאפלו משה רבנו, שזכה להמשיך כל התורה, ובאמת שבר והכניע אותם מאד, כידוע, ועלה וירד משם בשלום עם כל התורה כלה - אף על פי כן התגרו מאד בישראל על ידי הסתת הערב רב עד שעשו מה שעשו.

אבל ה' יתברך הכריח את משה לילך בשליחותו ולגאל את ישראל ולתן להם את התורה, כי הבטיחו והודיע לו גדל כח התורה, שכח התורה עומדת כנגדם תמיד, בבחינת (תהלים לג, יא): "עצת ה' לעולם תעמד" וכו'.

כי אף על פי שהתגרו בהם ועשו מה שעשו, אף על פי כן כח התורה שקבלו - נשאר לדורות לנצח, שבזה אנו מחיין עצמנו בכל תקף צרותינו המרבות, רחמנא לצלן, בכל ימי הגלות המר, בבחינת (שם קיט, נ): "זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני", כי עתה לא היה לנו שום קיום, חס ושלום, לולא ה' עזרתה לנו (תהלים מד, כז), שהקדים רפואה למכה, שכבר קבלנו את התורה וכנ"ל, וכמבאר מזה בזהר הקדוש (חלק א' רנב: וקצ.), וכמובא בדברינו הרבה מזה במקום אחר (הלכות בציעת הפת ה, אות יז, אות כב; וברכת הפרות הלכה ה', אות יט), עין שם: